לידן
״סיפרת להם שאני אצלך?״ שאלתי את יובל בזמן שאכלתי את הטוסט שהוא הכין לי.
״לא אבל אסיף היה עצבני ורצה להרביץ לי״ ענה בפה מלא והנהנתי בהבנה.
״אני שונאת אותם. אני שונאת את כולם שם״ מלמלתי לעצמי ושתיתי את כוס הקולה שמזגנו מקודם.
את באה היום, כן?- קראתי את ההודעה של הילה ועניתי לה במהירות שכן והתנתקתי.
״למה? מה הם כבר עשו?״ יובל שאל בהתעניינות וקמתי מהמקום שלי ועברתי לשבת עליו,
הוא הסתכל עליי מופתע וחייכתי.
״זה לא חשוב עכשיו נכון?״ שאלתי וליטפתי את פניו עם ידי והוא חייך, הוא הניח את ידיו הגדולות על מותניי ברכושניות.
״ברור שלא נשמה שלי״ ענה בקול הערסי שלו וצחקתי, עברתי ללטף את שיערו החום בזמן שהוא הסתכל עליי.
ברגע שראיתי שהוא רצה להגיד משהו נישקתי אותו, ״שמעי את מנשקת טוב ואין תלונות״ יובל אמר כשהתנתקנו מהנשיקה.
״אבל אני לא ממש מבין מה קורה״ המשיך וחייכתי וחיבקתי אותו.
״אנחנו זוג? אנחנו לא? מה אנחנו?״ שאל בתיסכול מזוייף וצחקתי.
״אנחנו בדרך להיות זוג״ עניתי והוא חיזק את החיבוק שלנו.
״יאלה עכשיו די עם הקיטשי והגועל הזה כי אני שונאת״ אמרתי וקמתי ממנו והוא נאנח,
״יאלה אני הולכת להתארגן״ אמרתי והוא הנהן.
כשהלכתי לחדרו של יובל נזכרתי שאין לי יותר מדיי אופציות לבגדים מושקעים או לבגדים בכלל כי הכל בפנימיה.
לבשתי ג'ינס סקיני צמוד עם נעליי אולסטאר לבנות, ולקחתי חולצה אפורה של יובל שהיה עלייה את הסמל של טומי הילפיגר וקשרתי אותה טיפה מאחורה כדי שלא תיהיה עליי ממש גדולה.
אחרי שהסתרקתי, רציתי לשים בושם ובגלל שלא הבאתי איתי החלטתי להשפריץ טיפה בושם של גבר על החולצה של יובל משתי סיבות:
יש לי חולשה לבושם של גברים, ואולי המשפחה שלי תחשוב שיש לי חבר והם יתלהבו.
״נו איך?״ שאלתי את יובל שראה משחק כדורגל בטלוויזיה, ״מושלמת במיוחד עם החולצה שלי״ אמרתי בחיוך ונישק אותי בצוואר.
״יאלה זזנו״ אמר ויצאנו מהבית שלו, נכנסו לרכב והפעלתי את הרדיו שיהיה קצת אווירה נעימה ולא של מוות.
״את מתרגשת?״ יובל שאל והסתכל עליי כשעצרנו ברמזור, ״חצי קלאצ׳״ עניתי בחיוך והוא חייך גם.
אין אני מתה על החיוך שלו, ועליו בכלל הוא פשוט חתיך וחכם ומצחיק, והוא רוצה אותי וכיף לי איתו ואסיף סתם זין.
״מצד אחד לא ראיתי אותם שבע שנים אז כן יש לחץ איפשהו, ומצד שני אני שונאת אותם אז כאלו שמה זין״ הסברתי והוא הנהן בהבנה והדליק סיגריה כשפתח את החלון.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
