הפעם האחרונה שכתבתי בו הייתה לפני הרבה זמן וזה פשוט כואב לי כי אני ממש אוהבת לקרוא כאן ולכתוב פה, ואני לא רוצה לאכזב אותכן, אני בטוחה שרמת הקוראות ירדה אבל אני אסיים את הסיפור הזה בשביל הבנות שנשארו כאן.
אני אוהבת אותכן מלא ❤️
אסיף
בדיוק כשחיכיתי שלידן תבוא אליי, דפיקת הדלת של יובל הוציאה אותי מהחלום שהייתי בו.
״מה קורה אחי?״ שאלתי והתחבקנו, הוא התיישב על הספה והוצאתי שתי בקבוקי בירה מהמקרר.
״ברוך ה אחי״ יובל ענה ולגם מהבקבוק, שכחתי לרגע שהוא אמור לחזור היום מהצבא, ״לידן אמורה לבוא״ אמרתי ויובל הרים את גבתו, ״למה?״ שאל בחשדנות ורציתי לענות שהייתי אמור לזיין אותה עכשיו ולהגיד לה שאני אוהב אותה הכי בעולם אבל במקום זאת עניתי ״כי ידעתי שאתה חוזר אחי, אז עושים הפתעה״ עניתי בפשטות והא הנהן.
דפקו הדלת ויובל נעמד בחיוך והלכתי לפתוח אותה וקיוויתי שלידן לא תעשה משהו שטותי שיפליל אותנו, פתחתי את מחצית הדלת ולידן הסתכלה עליי בחיוך, נשענתי לאחור והדלת נפתחה עד סופה כך שלידן יכלה לראות את יובל.
״יובל?״ היא שאלה בהלם והוא צחק, היא רצה לחבק אותו וסגרתי את הדלת.
ניסיתי לא להתרכז בשיחה שלהם למרות שזה היה ממש קשה והלכתי למטבח ועשיתי את עצמי בטלפון.
״התגעגעתי אלייך״ יובל אמר לה והיא חייכה אליו, הם הביטו אחד בשניה מספר שניות ואז התנשקו.
נשמתי עמוק וניסיתי לא לשבור את הטלפון כשהוא הצמיד אותה אליו.
היא התנתקה ממנו באיטיות והם הלכו לשבת בספה. הלכתי גם אני לספה אחרי שנרגעתי קצת והתיישבתי מצידה השני של לידן.
״טוב אני צריך לזוז לבית, הבטחתי לאמא שלי שאני אחזור מהר היא צריכה עזרה במשהו, צריכה שאני אקח אותך?״ יובל נעמד ושאל את לידן והיא הסתכלה עליי לשנייה ואז חזרה להסתכל עליו.
״לא לא, הבטחתי גם אני לעשות משהו עם אחות של אסיף, אני כבר אדבר איתך״ היא התחמקה וחייכתי בזמן שהעברתי ערוצים בטלוויזיה.
״יאלה אח שלי״ הוא אמר ונפרדנו ויצא מהבית.
הסתכלתי על לידן והיא הסתכלה עליי בחזרה,
״מה אני אעשה איתך?״ שאלתי והיא שתקה, כיביתי את הטלוויזיה כדי שאתרכז בה והסתובבתי עם כל גופי אלייה.
״אני לא יכולה״ היא אמרה בשקט וכיווצתי את גבותיי, היא הזיזה את שיערה הסבוך לצד ואצבעותיה נקשרו בפנים.
היא נשכה את שפתייה מספר פעמים ועדין לא הסתכלה עליי ״אי אפשר לפגוע בו ככה״.
״אנחנו לא עושים כלום״ אמרתי כתמים והיא גיחכה והסתכלה עליי עם מבט לא מאמין,
״אבל אנחנו רוצים נכון?״ היא שאלה בשקט ונעמדה, לא יכולתי להמשיך להסתכל עלייה.
״זה הורג אותי שאני איתו אבל כשהוא לא כאן אני רצה אלייך כמו זונה״ היא אמרה בעצב וכעס שהיה יותר אלייה מאשר אליי.
כאב לי שהיא מרגישה ככה בגללי, רק בגלל שאני אוהב אותה ורוצה שהיא תהיה איתי.
היא סובלת ומתייסרת בגללי.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
