Successful.

פרק 10- שבט

לידן
״לידן איפה הספר שלך?״ המורה להבעה שאלה והכיתה השתתקה.

״ספר זה לחלשים״ אמרתי בחיוך והיא נאנחה וכמה ילדים צחקו, היא רשמה משהו ביומן שלה.
כנראה ששוב לא הבאתי ציוד.

אחרי עשר דקות בערך תומר נכנס באיחור לכיתה והמורה סימנה לו להתיישב והוא התיישב לידי.

״פז סלחה לי״ לחש בחיוך גאה והסתכלתי עליו בבילבול, רגע, מה?

״כן מה ששמעת״ אמר שוב כשהצורה לא הסתכלה, איזה בן זונה הוא. שיכנע אותה לסלוח לו.

התעלמתי ממנו בשאר השיעור וכשהגיע ההפסקה הלכתי לכיתה של פז.
אני בכיתה יא2 והיא ב-יא1.

הכיתה שלה כבר הספיקה להתרוקן בעוד היא המשיכה לארוז את הציוד שלה.
״תגידי לי באיזה קטע את בכלל סולחת לו?״ צעקתי על פז והיא הסתובבה אליי בבהלה.

״מה״ פלטה בלחץ והעפתי את התיק שלי על השולחן שלה.
״מה אני יעשה, הוא היה כל כך מקסים ולא עמדתי בזה״ אמרה בחלומיות והעיניים האפורות שלה הבריקו.

״את סתומה״ אמרתי בעצבים והיא המשיכה לחייך, ״את סתומה ומי שסתום צריך לקבל כאפה״ אמרתי והעפתי לה כאפה בראש.

היא נאנחה בכאב והסתכלה עליי בעצבים חייכתי ויצאתי מהכיתה שלה לכיוון הרחבה.
לקחתי את התיק שלי והנחתי אותו על הספסל ושמתי את ראשי עליו ועצמתי את עיניי.

״את נרדמת הרבה בבית ספר הא?״ שמעתי את קולו של אסיף וחייכתי בישנוניות.
הוא צחק והתיישב על הספסל גם כך שהוא ליד הראש שלי.

״רוצה נעשה משהו היום?״ שאל והזיז את ידו כך שיצא שהוא ליטף את שיערי.
לקחתי את ידו והנחתי אותה על השיער שלי בשביל שיבין את הרמז.

הוא צחק והתחיל ללטף את השיער שלי בעדינות.
״אין לי בעיה, נעשה מה שאתה רוצה״ מילמלתי והרגשתי איך אני נכנסת עמוק לשינה.

ברגע אחד הוא הפסיק ללטף ונתן לי מכה קטנה בראש, קמתי בעצבים וכשהתכוונתי לצעוק עליו ראיתי את המנהל עומד מולנו.

הוא הסתכל על שנינו בעצבים והתאפקתי לא לצחוק לו בפרצוף, הוא נראה כמו עגבניה.
״אם את כל כך רוצה לישון גברת אהרון, את מוזמנת ללכת״ אמר והסתכלתי עליו בציפייה.

״תשבע באמא שלך?״ שאלתי בהתרגשות והוא התרגז יותר ״לא באמת״.

בן זונה מי אתה שתעבוד עליי בכלל, מקבל בתחת.
״איפה החולצת בית ספר שלך?״ שאל והסתכלתי כל החולצת בית ספר בצבע הבורדו שלבשתי.
היא הייתה גזורה בצווארון והייתה גדולה עליי במידה אחת, אהבתי לגזור חולצות.

״אני נראית לך מישהי שתשים חולצת בית ספר?״ שאלתי בגיחוך והוא אמר לי לבוא בשעה אחד לשיחה איתו במשרד.

״טוב אני הולכת״ אמרתי וקמתי מהספסל, ואסיף הסתכל עליי בבילבול
״חשבת באמת שאני אלך לשיחה הזאת? אני ארדם לו בפרצוף ואז מה יהיה?״ שאלתי בגיחוך והרמתי את התיק.

״טוב בואי נעשה משהו״ אסיף אמר ושם את ידו על כתפי כשיצאנו מבית ספר.

״לא בא לי״ מילמלתי והוא נאנח, ברצינות אין לי כח אליו עכשיו.

״מקודם אמרת שאין לך בעיה״ אסיף אמר בבלבול ומשכתי בכתפי.

״עכשיו לא״ מילמלתי והוא נאנח.

״תגידי מה עם המשפחה שלך?״ אסיף שאל והסתכלתי עליו, ״מה איתה?״ שאלתי.

״כמה אחים יש לך? למה את בפנימיה, ספרי משהו״ ביקש ונאנחתי.

התיישבנו על ספסל והוא הסתכל עליי,
״יש לי שתי אחים גדולים בני 33 שעובדים בהייטק, עוד אח שהוא בן 24 היום והוא ספורטאי מוצלח.
יש לי...אחות תאומה, ואח בן 16, אחות 15 והכי קטן 14״ אמרתי והוא הסתכל עליי בתדהמה.

״אתם שבט״ אמר וצחקתי, הוא העביר את ידו בשיער והסתכל עליי, ״יש לך אחות תאומה?״

״כן, הילה.״ אמרתי והוא הסתכל עליי בהלם וצחקתי שוב, נתתי לו מכה קטנה כדי שייצא מההלם והוא צחק.

״ואת בקשר איתם?״ שאל והנדתי בראשי לשלילה, ״לא ראיתי אותם מאז שאני בפנימיה״ אמרתי והוא הסתכל עליי בשאלה,
״וכמה זמן את בפנימיה?״ שאל ונשך את שפתו התחתונה.

״מגיל 10״ עניתי ונשענתי כל הספסל, הוא הסתכל עליי בבילבול אך לא אמר כלום.

״מה איתך? ואחים שלך?״ העברתי נושא כי ידעתי שירצה לדעת כל ההורים שלי, ואני שונאת אותם ולא בא לי לדבר עליהם.

״לי לעומתך יש רק שתי אחיות, אגם ונויה.
אחת בת 15 והקטנה בת 6״ אמר בגאווה וחייכתי, הלוואי שבי מישהו יגאה ככה.

״למה את בפנימיה?״ שאל וקיפלתי את רגליי והשענתי את ראשי עליהן והסתכלתי על אסיף.
כאלו ה׳ לקח את הזמן שלו בעולם הזה ויצר אותו בלי הפרעות.

״כי אני ילדה אלימה, ובעייתית. ואני עושה שטויות. והרבה״ מילמלתי והוא צחק.

״דווקא אני לא חושב ככה״ אמר בחיוך וחייכתי גם אני, הוא הסתכל עליי והסתכלתי עליו בחזרה.

הרגע הזה נחשב כרומנטי ואני שונאת רומנטיקה אבל לעזעזאל לא הצלחתי להוריד את העיניים ממנו.
-----
פרק קצר אבל מה לעשות אלה החיים.
סתם, אני קצת בן אדם וגם קצת עייפה, אז נקווה שייצא לי לכתוב פרקים.

למרות שאוסיף ולידן זה אהבה, המיטה שלי פשוט יותר. ❤️