Successful.

פרק 3- אסיף

לידן
״תגידי את מבינה בכלל מה עשית?״ שלומי אמר בקול תוקף כשנכנסתי למשרד שלו,
ישבתי על הכיסא המסתובב שלו בנוחות שלי והסתכלתי עליי ״ארבע שעות היית בחוץ. לא התקשרת, לא שלחת הודעה, ולמה לעזעזאל את לא עונה לשיחות?״ הוא צעק ושתה קצת מהקפה השחור שלו כדי להירגע.
״מה כבר יקרה״ מילמלתי בשקט וליפפתי את שיערי סביב האצבע.

הוא סימן לי עם היד לצאת מהמשרד ויצאתי בשקט.
יצאתי החוצה והבטתי בכל הילדים העצבניים מסתכלים עליי, חייכתי לכולם והתקדמתי.
התיישבתי בחוץ ונהנתי מהרוח הקרירה של הקיץ, אמנם קיץ אבל המזג אוויר משתנה תמיד.

״לידני״ שמעתי קול מאחורי וצעדים מתקרבים,
הסתובבתי אחורה וראיתי את שון.
שון הוא ילד בן שמונה מהפנימייה, התחברתי אליו במהירות שאפילו לא שמתי לב.
יום אחד ראיתי כמה ילדים שיותר גדולים ממנו מציקים לו ולא יכולתי שלא לעשות כלום, הלכתי והתערבתי באמצע והכל נגמר.
אבל שבוע אחרי זה אותם ילדים בני ה-13 שוב ‏‏ ‏ ‏נטפלו אליו ובפעם ההיא הגזמתי והרבצתי להם.
כמובן שקיבלתי עונש אחרי זה אבל הם הפסיקו להתקרב אליו.
מאז נהייתי חברה שלו. ״מה קורה חבר שלי?״ שאלתי והוא צחק וסומק עלה על לחייו.

״למה את עושה בעיות?״ הוא שאל בקול חמוד ונאנחתי, ״שלומי מאוד דאג היום. הוא כמעט גרם לכל הילדים הגדולים ללכת לחפש אותך״ אמר ונשכתי את שפתיי.
״דאגתם לי?״ שאלתי בשוק והוא הנהן.
״כולם״ חייך אליי ומשכתי אותו לחיבוק והוא צחק
״תפסיקי לעשות ‏שטויות?״ ‏שאל בתקווה והסתכל בעיניים גדולות, ‏״אני אשתדל״ סיננתי בשקט.

התעוררתי לעוד בוקר והעפתי כרית לפרצוף של פז כהרגלי.
השעה בסך הכל שש אבל אני תמיד מתעוררת מוקדם ‏ומכיוון שאני לא רוצה להיות ערה לבד אני תמיד מעירה אותה.
אחרי ששטפתי פנים וציחצחתי שיניים פז נכנסה אחרי ואני בזמן הזה הוצאתי ג'ינס טום בוי כהה שהיה דיי ישן ועמד להיקרע בכל רגע.
ויחד איתו חולצה שגדולה עליי בשתי מידות לפחות בצבע לבן, נעלתי את השורש בצבע בורדו שלי והתיישבתי על המיטה.
קיבלתי הודעה משלומי שאמר לי להגיע אל המשרד שלו, בטח לספר לי את העונש שלי.

״וואו את לא מאמינה!״ פז אמרה בדרמתיות אחרי שסיימה להתלבש, היא התקדמה אליי בחיוך מוגזם ״יש דבר כזה שקוראים לו, מסרק״ היא אמרה ובסוף הסתכלה עליי ברצינות.
״חלאס את יודעת שאין לי כח להתסרק״ עניתי בייאוש והפלתי על המיטה ״יותר מידי מאמץ.״

ישבתי על המיטה כשפז מאחורי והיא מסרקת את שיערי הבלונדיני באושר.
לא ממש אכפת לי מהשיער שלי, כאלו אני לא אוהבת להסתרק ואני לא משקיעה בו או מטפחת אותו.
מידי פעם אני מורחת קרם גוף כשיש לי כח או כשפז מכריחה אותי בטענה שאני אישה.

״קראת לי?״ שאלתי כשנכנסתי למשרד של שלומי למרות שידעתי שהוא קרא לי.
״תביאי לי את הטלפון שלך בבקשה״ ביקש והוצאתי את האייפון המקרטע שלי מהכיס הקידמי בג'ינס.
הנחתי אותו על השולחן בהרמת גבה והסתכלתי על שלומי.
״שבוע בלי טלפון, את בטוח תסתדרי״ הוא חייך וחייכתי גם אני. העונש הכי קל בעולם.
״לא חכי, בעצם שבועיים״ אמר כשיצאתי מהמשרד שלו.

היום זה יום חמישי והמון ילדים יוצאים היום, אחרי מלא בקשות משלומי במשך כל השלוש שנים האחרונות הוא אישר שביום חמישי מותר לצאת.
מן הסתם שפז תשכנע אותי לצאת וכמו תמיד אני לא אסכים.
---
״תלבשי את זה״ פז זרקה על המיטה בגדים כשיצאתי מהמקלחת עם החזייה והתחתונים השחורים עליי.

אז בסוף הסכמתי לצאת איתה לשכונה, לא שאני יודעת מה הם אוהבים בלשבת ככה סתם אבל שיהיה.
זה היה שורט שחור וחולצה לבנה צמודה וסנדלים, הסתכלתי עלייה בהרמת גבה והיא משכה בכתפייה.
״נראה לי התבלבלת, תלבשי את זה את״ מילמלתי והיא נאנחה, הוצאתי מהארון מכנס שקי-קקי בצבע זית וחולצה שחורה ופשוטה.
פז החליפה לי את המכנס בג'ינס צמוד והתחננה אליי שאשים אותו, לא היה לי כח לריב איתה אז לבשתי את מה שהיא נתנה והיא חייכה חיוך מנצח.
ביחד עם זה שמתי אולסטאר לבנות שכבר לא היו כל כך לבנות.

״ילדה, רוצה סיגריה?״ סינן לעברי איזה נער ובחנתי אותו, היה לו שיער חום בהיר וזיפים בודדים עיטרו את פניו, הוא היה די רחב ושרירי אך לא הספקתי לזהות את צבע עיניו.
״לא״ עניתי והמשכתי להסתכל עליו,
הוא גיחך ״אני מבין שאין לך בושה״
״היא נעלמה לי בשלב מסוים״ מילמלתי וראיתי איך פז צוחקת עם חברים שלה.
פז לעומתי ילדה חברותית עם המון חברים וכולם אוהבים אותה, ״מקנאה בה?״ שאל והתיישב לידי, למה בנים כאלה חופרים?

״היא חברה שלי, לא מקנאים בחברות״ עניתי בקרירות והסתכלתי עליו שוב, עכשיו יכולתי לראות את העיניים התכולות שלו, הם היו יפות וגם הפנים שלו, הוא. הוא היה מדהים.

אחרי עשר דקות שאותו ילד המשיך לשבת לידי ולהיות בטלפון שלו, שמתי לב שכמה נערים מציקים לפז.
קמתי מהספסל הבודד שישבתי עליו והתקדמתי לכיוונם, שלושתם עמדו מולה ובכל פעם היא לקחה צעד אחורה.
לעומתי פז פחדנית, היא לא מכירה הרבה אנשים, ואין לה ביטחון עם אנשים שהיא לא מכירה.
״מה קורה פה?״ שאלתי כשהתחלתי להתקדם אליהם, ״הכל בסדר, את יכולה ללכת״ אחד מהם צעק לעברי וגיחכתי.

״אני יכולה אבל מי אמר שאני רוצה?״ שאלתי כשנעמדתי מולם והם צחקו,
״לידן אהרון, מי היה מאמין?״ העלתי חיוך על פניי כשזיהיתי את אותם ילדים,
הייתי איתם בפנימיה אחת, הם אמורים להיות בני 19 בערך.
״דין שון ובן, אתם יודעים שאנחנו עדין קטנות נכון?״ חייכתי אליהם והם צחקו שוב.
״עכשיו אנחנו יודעים״ גיחכתי והם חיבקו אותי והלכו.
פז קפצה עליי בחיבוק ומילמלה איזה מאה פעמים תודה.
התנתקנו מהחיבוק והתחלתי ללכת בחזרה לכיוון הספסל שהשארתי שם את הז'קט שלקחתי מהחדר לפני שיצאתי.

״חכי ילדה, לא אמרת לי איך קוראים לך״ אותו ילד צעק והתחיל ללכת איתי,
״למה אני צריכה להגיד לך?״ שאלתי והסתכלתי עליו, ״קשוחה״ הוא מילמל וסידר את שרשרת הדיסקית שנחה על החולצה השחורה שלו שהבליטה את השרירים שלו.

״אסיף חזן״ אמר והוציא סיגרייה, למה הוא חושב שמעניין אותי איך קוראים לו?
הוא הסתכל עליי וחיכה שאגיד לו את השם שלי בחזרה אבל שתקתי.
הגענו לפנימיה ולפני שנכנסתי לשער הסתובבתי אליו ״למה ליוות אותי?״ שאלתי והוא גיחך,
״אנחנו בכלל לא מכירים, אתה אפילו לא יודע איך קוראים לי״ המשכתי בשאלות והוא צחק.

״לילה טוב לידן״ הוא הסתובב והתחיל ללכת בחזרה, בנים הם כאלה מוזרים.