פז
״מה רצית?״ שאלתי כשנכנסתי למרפסת שלנו שאמא שלי ישבה בה.
היא הסתובבה אליי בחיוך חם וסימנה לי שאשב בכיסא מולה.
הסתכלתי עליה באדישות וחיכיתי שתתחיל,
״אני יודעת שאת פגועה מאמי שלי״ התחילה וגילגלתי עיניים ״אבל אני אוהבת אותו, באמת אוהבת אותו״ הסבירה והניחה את ידה על הלב.
״המקרה שקרה היה לפני המון שנים, את לא חושבת שהגיע הזמן לסלוח?״ שאלה והרגשתי איך הדמעות עולות וכל רגע עלולות להתפרץ.
״תגידי לי את אמיתית?״ התפרצתי בכעס
״איך את בכלל מעזה ממני לסלוח על דבר שכזה?סבבה תמיד ידעתי שאני לא הילדה המועדפת עלייך כי בכל זאת אין על אביתר״ המשכתי וניגבתי דמעה בודדה שזלגה.
״אז פאקינג המינימום שאת יכולה לעשות בשבילי זה לא לחזור לבן זונה הזה״ נשבר הסכר וישבתי על הכיסא.
״ועוד את נותנת לו לפתוח לי את הדלת ולהרשות לו להסתכל עליי במבטים כאלה״ ייבבתי.
התחלתי לנגב את הדמעות כשראיתי את אביתר בפתח המרפסת וניסיתי להירגע.
״איך את יכולה לחיות עם עצמך, כשאת גרה עם הבן אדם שאנס את הבת שלך?״ אמרתי בקול שבור והתקדמתי לצאת מהמרפסת.
״לא חושבת שפגעו בי ככה בחיים. שתי האנשים שאני הכי אוהבת בעולם הזה, אלה שאני אקבור את עצמי בשבילם פגעו בי״
אביתר פתח את פיו וניסה להגיד משהו אך קטעתי אותו כשאמרתי ״רק שתדעו שזאת הפעם האחרונה שאני מתכוונת לחזור לבית הזה.
תשכחו שבכלל הייתי קיימת״ עברתי מהר בסלון וראיתי את יעקב יושב שם וצופה בטלוויזיה.
פשוט גוש של רוע יושב לנו בסלון וכולם מרשים לזה לקרות. טרקתי את דלת הבית והתקשרתי ללידן.
״איך הלך?״ היא שאלה וגיכחתי, התיישבתי על המדרכה וישבתי ישיבה מזרחית.
״איך את אומרת? החיים שלי בזבל? אז כל כך״ הסברתי ונתתי לדמעות פשוט לרדת.
״זה מה שקרה?״ לידן אמרה בקול גבוה אחרי שסיפרתי לה את הכל.
״איפה את? ולמה לא חזרת עדין לפנימיה?״ היא שאלה בלחץ ומשכתי באפי.
״אני פאקינג יבוא לשם וירצח את כולם״ היא צעקה והרגשתי חלקיק קטן בלב שלי שחוזר להתאחות עם השאר.
טוב לדעת שמישהו באמת אוהב אותי ודואג לי.
״אני אחפש מונית ואבוא״ ציחקקתי וקמתי מהמדרכה וניערתי את המכנס שלי.
״מחכה לך״ אמרה וניתקנו את השיחה.
-אני רוצה שנדבר קיבלתי הודעה מאביתר בדיוק כשהגעתי לפנימיה.
-אחלה, אתה יכול להמשיך לרצות עניתי וכיביתי את הטלפון.
ראיתי את לידן מסתובבת בחצר כשהיא הולכת הלוך ושכמה ילדים שיושבים ליד מסתכלים ולא מבינים כלום.
היא כססה את ציפורנייה ומידי פעם מלמלה לעצמה משהו, אבל כשהיא ראתה אותי מתקדמת אליהם היא רצה אליי במהירות.
חיבקתי אותה בחזרה ״הכל בסדר״ מילמלתי והיא חיזקה את החיבוק.
״הכל פאקינג לא בסדר״ אמרה ותפסה את פניי בשתי ידיה
״לא משנה כמה אחים יש לי, אותך אני הכי אוהבת״ היא אמרה וחיבקה אותי שוב פעם.
-----
לידן
״את רוצה לאכול?״ שאלתי את פז והיא הנידה בראשה לשלילה ולקחה את המגבת ונכנסה להתקלח.
נאנחנתי והתיישבתי על המיטה ונכנסתי לווצאפ ודיפדפתי בשיחות בשיעמום עד שהגעתי לשיחה שלי ושל אסיף.
בדיוק כשקראתי מה מהשיחות שלנו ראיתי שהוא מחובר ומתחיל להקליד, יצאתי מהר מהשיחה שלא יראה בטעות וי כחול ממש מהר ונכנסתי לראות שוב את הסטטוס שלי-
עדיף להישרף מאשר להיעלם לאט
סטטוס עמוק וקשה אבל אהבתי אותו, לא יודעת למה.
-משעמם לי הוא שלח וצחקתי, הוא כזה דביל לפעמים מה אני אעשה עם זה שמשעמם לו.
-רוצה שקל? החזרתי והוא הקליד, אני רואה שמישהו פה מחכה לשיחות שלנו.
-חחח, היה משהו מעניין אתמול? שאל וניסיתי לחשוב אם באמת קרה משהו.
-חוץ מזה שדפקתי לאיזה סתומה אחת כאפה וכשהיא באה לשבת הזזתי לה את הכיסא אז כלום
פז בדיוק יצאה מהמקלחת כשהיא כבר לבושה בפיג׳מה שלה ואסיף בדיוק הקליד, יצאתי מהווצאפ והסתכלתי על פז שבדקה את ההודעות שלה.
״לא הספקתי לספר לך״ היא התיישבה על המיטה וחיכיתי שתתחיל.
ה' היא ילדה כל כך טובה כל החרא הזה שהיא עוברת לא מגיע לה.
״תומר ביקש שניצא ביחד ושנכנסה להפוך לקצת יותר מידידים״ היא אמרה בהתרגשות וחייכה,
״את יודעת שאני לא מתה עליו, אבל הכי חשוב זה שתייהי מאושרת״ אמרתי והחיוך שלה רק גדל יותר.
״בהצלחה שיהיה לכם באמת״ אמרתי והיא קפצה עליי בחיבוק.
״רוצה לספר לי איך את מרגישה?״ שאלתי ברוגע והיא הנידה בראשה לשלילה.
״רוצה שנשכב במיטה עם מלא חטיפים ונעשה מרתון סרטי דיסני?״ שאלתי והיא החזירה את החיוך הכובש שלה לפנים.
בזמן שסרט היפה והחיה התנוסס על המסך ראיתי שפז לא רגועה ״דברי איתי״ ביקשתי וחיבקתי אותה.
״בחיי שבחיים לא האמנתי שאביתר ידבר אליי ככה״ מלמלה וניגבה את הדמעה שלה כשהחיה מתה ובל בוכה.
היא כזאת רגישה ובת, כל כך בת.
״יהיה בסדר״ אמרתי והיא הנהנה.
------
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
