Successful.

פרק 19- בן או בת?

לידן
״תראו מי החליט לרדת אל העם״ צעקתי ומחאתי כפיים כששלומי נכנס לחדר שלי עצבני.
״חמש ילדים שלחתי לחדר שלך שיקראו לך גברת לידן״ אמר בעצבים והשתדל לא לצעוק.

״נו אז פה זה כבר אשמתך. לא הבנת בילד השלישי שלא מתחשק לי לבוא?״ שאלתי בציניות והוא עצם את עיניו בעצבים.

״את לא יכולה לכעוס עליי לנצח״ אמר באכזבה,
גיכחתי והעלתי חיוך על פניי ״נסה אותי״.
״את בת 17״ הוא אמר והתיישב על המיטה,
הרמתי גבות וחיכיתי שימשיך ״את לא תוכלי להישאר בפנימיה לנצח, את מתגייסת השנה״ אמר והנהנתי.
עכשיו אני מבינה הכל.

״אז כאלו, להשלים עם המשפחה שלי כדי שיהיה לי איפה לחיות בזמן הצבא?״ אמרתי בהבנה מזוייפת למרות שבערתי בתוך תוכי.
״בדיוק״ הוא אמר וחייכתי, ״עכשיו אני רצה להתקשר אליהם אתה יכול להיות רגוע״ אמרתי והוא הבין שאני בכלל לא מתכוונת לדברים האלה.

״לא נמאס לך? לא נמאס לך להישאר בימיי שישי ושבת בפנימיה עם ילדים יתומים שלהם באמת אין לאן לחזור, ובזמן שכל החברים שלך חוזרים למשפחות שלהם, את נשארת כאן ומתמרמרת על החיים שלך במקום להשלים איתם״ שלומי התפרץ והרגשתי את כל הגוף שלי בוער מאכזבה, כל הדמעות עלו ואל מילמלתי מספר פעמיים בשביל שיעלמו.
״תשאיר אותי לבד״ ביקשתי והוא נאנח ויצא.

-פלשבאק-
״מה נעשה עם הילדה הזאת?״ שמעתי את אמא לוחשת לאבי בשקט ושניהם נאנחנו.
השעה הייתה אחת עשרה בלילה וכולם כבר ישנו, וכמתאים לגילי גם אני אמורה לישון, רק כאבי הבטן שיש לי לא עוזבים אותי וההורים שלי לא טורחים לטפל בי.
אני בזמן הזה ישבתי מאחורי הספה שצמודה לקיר וכך אף אחד לא ראה אותי והשתדלתי להיות בשקט.
״איך היא יצאה כזאת?״ אבי התלונן בכעס ואמא לחשה לו להיות בשקט כי כולם ישנים.
״ברוך ה׳ ששת הילדים האחרים יצאו מושלמים, למה היא לא כמו נעמה למה??״ אבא המשיך והדמעות זלגו לבד.
גם ההורים שלי לא אוהבים אותי, כל הילדים בכיתה לא אוהבים אותי, אין לי חברות בכלל,
אחים שלי לא מתייחסים אליי אלא רק לנעמה.
ואחרי זה הם מתפלים למה אני אלימה, את כל הכאב שלי של ילדה בת 10 מסכנה אני מוציאה בכעס.
״אולי בגלל שאנחנו מתייחסים אלייה ככה אז היא מתנהגת ככה?״ אמא המשיכה להעלות השערות ולנשוף אוויר בכדי לקרר את התה הרותח.
״אל תתבלבלי מותק, אנחנו מתנהגים אלייה כך בגלל ההתנהגות האלימה שלה״ אבא הסביר לה מהר.
ככל שהדמעות התגברו כך גם כאבי הבטן והקושי לנשום גבר, ״נראה לי היא הייתה צריכה להיוולד בן בכלל״ אמא מי מלמלה ואבא צחק
״לגמרי״ השענתי את ראשי על הקיר ועצמתי את עיניי, לידן זה שם מכוער כל כך אז אם משאירים רק את ה- דן, זה באמת אחלה שם לבן.
----
השעה הייתה עשרים לשמונה והתחלתי להתארגן אחרי שקיבלתי הודעה מיובל שאני לא אשכח ממנו.
לבשתי ג'ינס צמוד וחולצה לבנה עם פיל שחור קטן עליו שהיתה קצת בטן, לבשתי מגפונים שחורים כאלה עם עקב ושמתי את מעיל העור השחור שילדה מהפנימייה השאילה לי אחרי שהיא ייעצה לי מה ללבוש.