לידן
התעוררתי בבוקר כשמלא צעקות היו בחוץ ודפקו על הדלת שלי בחוזקה.
לעזעזאל. ״מה״ אמרתי בעייפות ושלומי עמד מולי כועס, ״לא נמאס לך?״ הוא שאל בעצבים והסתכלתי עליו בבילבול.
״אתה חושב שאני עשיתי את זה?״ שאלתי בגיחוך והסתכלתי על הילדה העצבנית שהייתה מרוחה בצבע ורוד והחולצה שלה הייתה קרועה, צויר לה על הפנים שפם וציירו לה שיער מהלחיים .
״הטוש הזה לא נמחק לידן״ היא התלוננה בכעס והסתכלתי עלייה בעצבים.
התקרבתי אלייה במהירות ותפסתי אותה מהצוואר והיא נבהלה ״איך קראת לי?״ שאלתי בעצבים והיא תפסה את הידיים שלי וניסתה לשחרר את אחיזתי מגרונה.
שלומי ניסה לשחרר אותי ממנה אבל דחפתי אותו.
״לא קוראים לי לידן״ סיננתי ונעמדתי בחזרה ליד הקיר.
״גם לעשות לה את זה, וגם לחנוק אותה, את מתחילה להגזים״ שלומי צעק ונתן לה לשתות מים.
״אמרתי לך, אני-לא-עשיתי-את-זה״ מילמלתי בכעס וטרקתי את דלת המשרד.
---
״לעזעזאל עידו, מי זאת בכלל?״ התלוננתי לעידו שהסתכל עליי בהבנה.
״כאלו מי זאת המכוערת הזאת״ המשכתי והוא צחק ״היא לא מכוערת״ גיחכתי והסתכלתי על שלומי שדיבר עם כמה ילדים ומידי פעם הסתכל עליי עצבני.
״אני אראה לו מה זה עכשיו, לחוצפן הזה...״ מילמלתי וקמתי מהכיסא והתקדמתי לכיון של שלומי והילדה האומללה והמכוערת.
״עכשיו, בואו נעבור ילד ילד שאת בקשר איתו שהיה יכול לעשות לך את זה, כדי שתבינו שזאת לא אני כי אני לא יודעת מי את אפילו״ הסברתי את עצמי והיא קימטה את מצחה.
״אני יושבת מאחורייך בביולוגיה״ צחקתי וסימנתי לה שתתחיל לזרוק שמות.
״טוב יש את בן שהוא חבר טוב שלי ואת...״ התחילה לחפור.
״ויש את החדשים האלה״ אמרה ועצרתי אותה,
״דיברת עם אחד מהם?״ שאלתי והיא הנהנה ושלומי הסתכל עליי ״מה המטרה של זה? את לא תתחמקי מעונש״ גילגלתי את עיניי והתעלמתי ממנו.
״כן דיברתי כזה עם תומר ובטעות נפלט לי שאני חושבת שהוא חתיך״ הסבירה בבושה וצחקתי,
שלומי הראה לנו איפה החדר של תומר ואסיף ונכנסו לחדר.
תומר ואסיף היו בחדר גם, והם הסתכלו עלינו בבילבול.
מיד הסתכלתי על השידות שנמצאות ליד כל מיטה.
התקדמתי לכיוון המיטה של תומר וגירדתי בגרוני, הם הפנו את צומת ליבם אליי והרמתי את הטוש השחור שהיה על השידה,
״חובבן״ גיחכתי ויצאתי מהחדר.
״תודה לך פז, חברתי היקרה שהאמנת שלא עשיתי את זה״ אמרתי בחיוך לפז שצחקה ולקחתי תפוח.
״אני מצטער שלא האמנתי לך״ שלומי אמר והסתובבתי אליו, הוא היה נראה מאוכזב, ולא ממני.
״חפיף״ עניתי במשיכת כתפיים והוא הלך.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
