Successful.

פרק 24- פינה קטנה

אסיף
״כן אנחנו חברים טובים לידן״ עניתי והלב שלי התחיל לדפוק מהר, אני עושה את כל מה שאני עושה כדי שהיא לא תרגיש אליי משהו וזה מה שהיא אומרת לי עכשיו?

״על מי אתה עובד אסיף? מהרגע שנישקת אותי הכל השתנה ואתה יודע את זה״ היא אמרה והתקרבה אליי אפילו יותר.
״מה את אומרת לי בעצם?״ שאלתי בלחץ והיא חיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה ומזל שהיא נמוכה ממני והיא לא רואה את ההבעת פנים שיש לי עכשיו.
״לא יודעת, אני מרגישה משהו. אני אמורה?״ היא שאלה ברוגע, וליטפתי את שיערה בעדינות.
״גם אני לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה, בואי לא ניתן לזה להרוס את החברות שיש לנו״ אמרתי והרגשתי צביטה קטנה בלב כשאמרתי את זה.

אלוהים אני רוצה אותה כל כך.

״אמא אני מחוץ לשער״ אמרתי לאמא שלי כשהיא ענתה לשיחה.
השעה כבר שבע בערב ואני מחכה לראות את הרכב האפור של אמא שלי שתיקח אותי לרופאה.
״אני כאן״ היא ענתה במהירות ושמעתי צופר של רכב אז הלכתי לכיוונו.

״נו כמה זמן נשאר לי לחיות?״ אמרתי בדרמתיות ואמא שלי נתנה לי מכה קטנה על היד בפחד,
והרופאה הסתכלה עליי בחיוך מנחם והחלה לחבר אליי את המכשירים והמחטים.
״אני מבקשת ממך אסיף, אני מכירה אותך הרבה זמן, ולא רק בתור המטופל שלי אלא בתור הבן של חברה טובה שלי, חברת ילדות.
תתאמץ פחות, אל תעשה הרבה כושר בבקשה ממך״ ניצה ביקשה והורתה לאמא שלי לצאת מהחדר וכך נשארתי לבד.

אני לא מפחד למות, אני רק מפחד שלא יצליחו לחיות כרגיל אחרי זה.

לידן
אחרי שברוב טיפשותי אמרתי לאסיף שאני מרגישה אליו משהו, הלכתי להיפגש עם יובל.
אסור לי להרגיש משהו לאסיף, הוא חבר טוב שלי.
אסור לי לקנא לאסיף, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
אסור לי לחשוב כל הזמן מי זאת הקטינה ההיא.
אסור לי לחשוב עם מי הוא מדבר בטלפון תמיד.
איזה טיפשה, כנראה שעם הקטינה הזאת.

״רוצה לדבר על מה שקרה לפני שבועיים?״ יובל הוציא אותי ממחשבותיי על אסיף והסתכלתי עליו.
״מה קרה?״ שאלתי ונשכתי את שפתי התחתונה,
״פגשת את אחותך ולא דיברנו על מה שקרה מאז״ הסביר ונאנחתי.

״אין על מה לדבר בכלל״ פלטתי ברוגז והוא התעקש ״היא הזמינה אותך לארוחה או משהו לא?״ ואני נזכרתי בחוצפה של אחותי התאומה להזמין אותי לבית שלי לארוחת ערב.

-פלשבאק-
״כמה שנים לא ראיתי אותך״ הילה אמרה ועיניה נצצו מהתרגשות או בושה.
״שבע״ עניתי ביובש והיא חייכה, ״התגעגעתי אלייך״ היא אמרה בחיוך ורציתי לירוק לה בפרצוף.
״את מנסה להתחבב עליו?״ שאלתי והצבעתי על יובל והיא הסתכלה עליי בבילבול ״לא, למה?״ שאלה וגיחכתי ״אז למה את צבועה?״

״באמת התגעגעתי אלייך״ היא אמרה וגילגלתי את עיניי ״את כל כך עלובה שזה מצחיק.
אם כל כך התגעגעת אליי יכולת לבוא לבקר אותי מתישהו, זה לא שאת לא יודעת איפה הפנימיה שלי נמצאת, אחרי הכל את וכל המשפחה התכנסתם יחד באותו יום שהעפתם אותי מהבית״ סיננתי לעברה בזילזול והיא מחקה את החיוך.