לידן
״יאלה קומי, בית ספר״ זרקתי על פז את הכרית ופתחתי את הארון והוצאתי גרביים קצרות.
לבשתי ג'ינס שחור גבוה עם חולצה שחורה ואולסטאר בצבע לבן.
״יאלה יש לי מצב רוח היום״ אמרתי כשפז יצאה מהמקלחת והתחילה להתלבש גם.
״כל כך מצב רוח שאני אפילו אסתרק״ סיננתי לפז שעוד הייתה רדומה וברגע אחד היא פתחה את עינייה וחייכה.
״את תעשי את זה בשבילי?״ היא שאלה בהתרגשות וצחקתי, הברשתי את שיערי הבלונדיני בזמן שפז הסתכלה עליי בהתרגשות.
יצאנו מהחדר ועצרנו בחדר אוכל בשביל לקחת סנדוויצ'ים לבית ספר, ראינו שם את אסיף ותומר ולצערי המשכנו ללכת איתם.
זה לא שיש לי בעיה עם אסיף הוא נחמד אבל הייתי שמחה אם פחות או יותר תומר ייכחד.
פשוט לא מבינה איך פז סבבה איתו, ובכלל מאוהבת בו.
אני נכנסתי לשיעור שלי ישר בלי לשבת בחוץ או משהו לפני הצילצול כי רציתי שהיום הזה יתחיל טוב.
פז ואסיף הלכו לכיתה שלהם ואחרי כמה דקות תומר נכנס והתיישב לידי.
״פשוט לא״ אמרתי והוא הסתכל עליי בבילבול,
״מה לא? מה את רוצה?״ שאל ולקחתי אוויר ונשמתי עמוק.
״פשוט קח את הדברים שלך ועוף לשולחן אחר״ אמרתי והוא הניד בראשו כלא מאמין וקם מהמקום.
אוקי עד כאן היום הלך בסדר, לא הפריעו לי, הציקו, או עיצבנו.
קמתי עם מצב רוח שזה משהו נדיר שקורה פעם בעשור.
״כל הכבוד לידן, סוף כל סוף גילית מהי חולצת בית ספר״ המנהל אמר לי וצחקתי,
״ראית מה זה? החלטתי שבא לי להיות תלמידה טובה״ מילמלתי והוא צחק.
זאת כבר הייתה השעה הרביעית של הלימודים והכל עבר חלק וסבבה.
עוד שעה אחת ואני בדרך למיטה שלי.
״הנה המפגרת הזאת שהרביצה לך״ נכנסו שתי בנות שאחת מהן זיהיתי בתור זאת שחנקתי.
הרמתי גבה בזילזול ואם אני זוכרת נכון אלינור פשוט חייכה והם הלכו לשבת בשולחן.
אחרי כמה דקות שבהן הכיתה התמלאה עוד טיפה ושמתי לב שגם תומר נכנס לכיתה,
מישהו נכנס והודיעה שהמורה תתעכב בכמה דקות ולא יכולתי לסבול יותר את המבטים של שתי הפוסטמות שישבו מולי.
״טוב מה? רוצה להגיד לי משהו?״ סיננתי אל עבר אלינור והיא הסתכלה עליי במבט שניסה להיות מאיים.
״בסך הכל סיפרתי לחברה שלי מה כל הסימנים האדומים האלה שיש לי על הצוואר״ ענתה וחברה שלה צחקה
״כן כי איך זה הגיוני שיהיו לה סימנים אדומים שהם לא היקי?״ חברה שלה סיננה לעברי והן צחקו ונתנו כיף כמו מפגרות.
״ואז נזכרתי שיש אנשים ברברים בעולם, למשל את. שלא יודעת להתנהג כמו אישה ולא אכפת לה ללכת מכות כמו בהמה״
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
