אסיף
״תגיד מישהו ראה אותה היום?״ שאלתי את תומר והוא הניד בראשו לשלילה.
עברו כבר יומיים מאז שלידן עזבה ואין שום מידע עלייה, אף אחד לא יודע איפה היא.
בכל פעם ששלומי שואל אותנו איפה היא אנחנו אומרים תירוצים אחרים כל פעם ונראה לי הוא כבר מתחיל לחשוד.
הסיבה היחידה שאני עוד ממשיך לבוא לבית ספר זה כדי לבדוק אם היא באה או מישהו יודע משהו חדש עלייה.
בזמן שישבתי בחוץ ראיתי את יובל הבן זונה צוחק עם כמה חברים שלו באיזה ספסל.
נראה כמה הוא יצחק אחרי שאני אלך אליו.
התקדמתי אל הספסל שלהם ומשכתי אותו מהחולצה והדבקתי אותו לקיר בעצבים,
״יבן זונה תגיד לי איפה היא״ צעקתי והחזקתי אותו מהגרון, הצוואר שלו נהיה אדום והוא כמעט נחנק.
חברים שלו בזמן הזה ניסו לשחרר אותי ממנו והם כמעט הצליחו, אבל לא נכנעתי.
״איפה מי? מה אתה רוצה ממני״ הוא צעק בקול של חתולה דרוסה ורציתי למחוץ את הפרצוף שלו.
אני לא עצבני ככה בדרך כלל ואני לא מרביץ לאנשים או שונא אותם סתם,
אבל לעזעזאל, איפה האישה שלי?
״איפה לידן״ אמרתי באיפוק וכמעט העפתי לו אגרוף, ״פעם אחרונה אני שואל״ אמרתי באיום והוא דחף אותי ממנו.
״לא יודע ימפגר אחד״ ענה וניסה לנשום את האוויר שלקחתי לו, גיכחתי והרמתי גבה
״ועכשיו ברצינות?״ שאלתי.
״לא יודע אומרים לך, מה אין הבנה?״ שאל והרגעתי את עצמי, הוא לא שווה מכות עכשיו.
אולי אחרי זה אני אהיה יותר עצבני אז נשתחרר על המניאק.
״קימוס מה קורה?״ שאלתי את קים ונתתי לה נשיקה קטנה על השפתיים והיא חייכה.
״מה את מסיימת?״ שאלתי וליטפתי את שיערה, אלוהים אני לא יודע מה הייתי עושה אם היא לא הייתה מסכימה לשחק את החברה שלי.
אני באמת מחבב אותה היא ילדה טובה, היא יפה ובעיקר אני מכיר אותה שנים, אבל אני לא מרגיש אלייה משהו רומנטי.
״את האמת שבדיוק קיבלנו הודעה מהמחנכת שמשתחררים לבית, למה?״ שאלתי בתמימות וחייכתי.
״את רוצה לבוא איתי לבית חולים?״ שאלתי והיא הנהנה והתלתלים שלה קפצו, לקחתי את התיק שלה ושמתי על הגב ויצאנו מבית ספר.
״יש התקדמות?״ היא שאלה בחיוך ובחנתי את השיניים שלה, ישרות דווקא למה היא עוד עם הגשר?
״נגלה היום״ עניתי והיא הנהנה בהבנה,
״למה את לא מורידה את הגשר?״ שאלתי בסקרנות והיא צחקה
״אתה כזה מוזר מאיפה הבאת את זה פתאום?״ היא שאלה וגירדתי בראשי וצחקתי.
״היה לי עיקוב, אני מורידה עוד חודשיים או שלוש״ ענתה בחיוך.
״אוי אתה כזה ילד טוב אסיף״ עליזה אמרה בצחוק ונכנסה אל מאחורי הדלפק שוב פעם.
עליזה היא המזכירה של הבית חולים וכל פעם מחדש כשהייתי מגיע הייתי משכנע אותה לצאת מהדלפק ולרקוד איתי.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
