Successful.

פרק 31- הכל הוא

לידן
״היה חרא, היה כל כך חרא״ התפרצתי כשנכנסתי לרכב של יובל והוא הרים גבות.

״הם בכלל לא התגעגעו אליי, ולא ידעו שאני באה ואחים שלי התחתנו ולא ידעתי על זה בכלל״ פלטתי בכעס ונשמתי במהירות.

״אני בכלל לא אתפלא אם יש להם ילדים גם״ הברשתי את שיערי בידיי והסתכלתי על יובל.

״אני התגעגעתי אלייך וכשנתחתן ויהיו לנו ילדים, אני מבטיח לספר לך״ הוא אמר ברצינות והתפוצצתי מצחוק.

״אתה פשוט מושלם״ מלמלתי ונשכתי שפתיים והוא חייך ונישק אותי.

״אז מתי את רוצה לחזור לפנימיה?״ יובל שאל בזמן שהוציא לי בגדים מהארון שלו שאני אוכל לישון איתם בלילה.

״משהו כמו אף פעם״ עניתי בשקט והוא גיחך,
״אני בעד, אבל את צריכה לחזור״ הוא אמר וזרק את הבגדים על המיטה.
הנהנתי והסתכלתי עליו בזמן שהוא לקח מגבת רחצה ״לא מבין למה לא התקלחתי עד עכשיו״ הוא מלמל לעצמו וגילגלתי עיניים.

כשהחלפתי לבגדים שיובל הביא לי הרגשתי טוב כי היה לזה את הריח שלו והריח שלו טוב,
אבל מצד שני כל כך רציתי שאלה יהיו הבגדים של אסיף.

אני לא יכולה להפסיק עליו, זה בחיים לא קרה לי.
אני כמעט ארבע ימים מחוץ לפנימיה ואני כל כך מתגעגעת אליו, למגע שלו, לחיוכים שלו, לצחוק שלו.

לדרך שבה הוא היה מביט בי וכל חלק בגוף שלי היה מתפרק, הכל היה בגללו ואני מתגעגעת.

כל דבר שאני רוצה מתקשר בסוך לאסיף, זה הכל הוא, הכל אסיף.

גל הריח של יובל עטף את החדר והוציא אותי מהמחשבות על הילד שהרס אותי.

״על מה את חושבת?״ יובל שאל וליטף את שיערי והסתובבתי אליו ככה שהיינו פעמים מול פנים,
משכתי בכתפיי והוא חייך.

הוא נתן לי נשיקה קטנה על הכתף וחיבק אותי.

״דברי איתי טוב?״ יובל ביר שלפני שיצאתי מהמכונית והינהנתי והוא נישק אותי.

שמתי את תיק הגב הקטן שלקחתי איתי לפני כמה ימים מהפנימייה על הגב והתקדמתי אל שער הפנימיה.

החלטתי לחזור היום, גם כי אני צריכה להחליף בגדים, גם כי שלומי כבר חושד ועושה מלחמה בטח וגם כי התגעגעתי לפז.
וקצת לאסיף.

ברגע שדרכתי בשטח הפנימיה קלטתי את תומר אסיף פז ועידו יושבים על הדשא ומדברים.
פז קלטה אותי במבטה ורצה אליי במהירות וקפצה עליי בחיבוק שכמעט הפיל אותנו על הריצפה.

״מטומטמת אחת איפה היית״ היא צעקה עליי וחיבקה אותה חזק, צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה והרגשתי את הלב שלה פועם במהירות.

״התגעגעתי אלייך כל כך לידן, ארבע ימים בלעדייך זה קשה״ היא מלמלה לצוואר שלה וצחקתי שוב ״יש לך ריח של גבר״ היא מלמלה בשקט והתנתקתי מהחיבוק.

״איפה היית יא משוגעת״ עידו צעק וחיבק אותי וגיכחתי ״אתה יודע, פה ושם״ עניתי בציניות והוא צחק.

״וואלה תשמעי, אפילו אני התגעגעתי אלייך״ תומר אמר בחיוך ועם כמה שאני שונאת אותו זה היה נחמד לדעת שגם לו אכפת ממני,
״חצי קלאץ׳״ עניתי בחיוך קטן והא קרץ לי בחיוך.

בכל הזמן הזה אסיף עמד מהצד והסתכל עליי, חיכיתי שגם הוא יגיד לי משהו או לפחות יחבק אותי אבל הוא לא עשה שום דבר, הסתכלתי עליו בחזרה ונשכתי את שפתיי.

נאנחתי כשראיתי שהוא לא מתכוון לעשות כלום ועשיתי את דרכי אל החדר.
שמתי את התיק על הריצפה, חיברתי את האייפון למטען ולקחתי מגבת ונכנסתי להתקלח.

לבשתי תחתוני בוקסר נשיים קצרים שבצורה כלשהי היו מאוד סקסיים ואהבתי את התחת שלי בהם, וחזיית תחרה בצבע שחור כשדפקו בדלת.

מבלי ללבוש על עצמי עוד בגדים פתחתי את הדלת וראיתי את אסיף, הוא בחן את כל גופי במבטו ולאחר מכן הסתכל לי בעיניים מבלי לומר מילה.

״צריך משהו?״ שאלתי וניגבתי את טיפות המים שזלגו לי על הצוואר כתוצאה מהשיער הרטוב שלי, אסיף התאפס על עצמו ונכנס לחדר.

גילגלתי עיניים והתיישבתי על המיטה מביטה בו בזמן שהוא נשען על הדלת בדממה.
״אתה מתכוון לדבר?״ שאלתי בשיעמום והוא בחן אותי שוב.

״באת אולי להגיד לי, כמה חבל שחזרתי?״ שאלתי ברצינות כשקמתי מהמיטה והתקדמתי אליו, ״כמה לא התגעגעת אליי?״ שאלתי בשקט.

״עשית לי התקף לידן״ הוא פתח את פיו לראשונה והסתכלתי עליו בבילבול, ״את חושבת שלהיעלם לארבע ימים זה בסדר?״ הוא שאל בתוקפנות.

מבלי שהספקתי לענות הוא משך אותי לחיבוק ועטף את כולי, הוא נשם במהירות וחיבק אותי בחוזקה, הוא שתל נשיקות קטנות לראשי והלב שלי התחמם מהמחווה הזו.

״אל תלכי לי יותר״ הוא מלמל לראשי והשענתי את גופי על שלי באנחה, חשבתי שהוא שונא אותי.

רגע, יש לו חברה. יש לו חברה שאוהבת אותו ומתה עליו וחושבת עליו בכל הזדמנות שיש לה, והם מדברים כל היום ומסתובבים ביחד.
ומה שקורה פה זה אסור.
הוא לא יכול פשוט לחבק אותי כשאני חצי ערומה וללחוש לי דברים ולדאוג לי, זה לא אמור להיות ככה.

אני לא הייתי רוצה שחבר שלי יהיה במצב אינטימי שכזה עם מישהי אחרת.

התרחקתי ממנו במהירות והתיישבתי על המיטה ולבשתי את הפיג׳מה שלי.
״לך״ ביקשתי כמעט בלי קול והוא הסתכל עליי בבילבול ״מה?״ שאל בגיחוך.

נאנחתי וקמתי לסרק את שיערי הרטוב בזמן שהוא הסתכל עליי דרך המראה, ״למה את אוהבת להרוס רגעים יפים?״ שאל בבאסה וצחקתי.

״מה רגעים יפים מה?״ עניתי בציניות, ״יש לך פאקינג חברה שאתה אוהב אותה והיא חושבת עלייך כל הזמן, ואני בטוחה שבין כל המחשבות שלה עלייך לא עולה לה המחשבה שאתה נמצא עם אישה אחרת בחדר שלה ומחבק אותה עם תחתונים וחזייה״ פלטתי במהירות את כל המחשבות שלה והתנשמתי במהירות.

״מה אכפת לך ממנה בכלל?״ אסיף שאל לא מבין, ״חשבתי שאת אוהבת אותי״ הוא אמר והרגשתי דקירה בלב.

״גם אני חשבתי שאתה אוהב אותי״ עניתי מפורקת, ״אבל אז בחרת בה״.
------
פרק קצר יחסית אבל לדעתי היה כדאי לעצור אותו כאן.