Successful.

פרק 2- תפוח

לידן
״וואו היה כל כך נדיר אתמול״ פז אמרה באושר וכמעט יכולתי לראות ניצוצות בעיניים שלה.
״את ממש מפסידה כשאת לא באה למסיבות״ היא מילמלה שוב ועשתה פוזות מול המראה

״עוד לא הבנת שאני לא אוהבת מסיבות?״ שאלתי בייאוש ועצרתי את תוכנית הטלוויזיה,
״למה אבל לילוש?״ פז שאלה בעצב והתיישבה לידי במיטה,
״אמרתי לך, איפה שיש הרבה אנשים לא תמצאי אותי שם״ מילמלתי בשקט ומשכתי את האייפון 4 המטומטם שלי מהשידה.

״נו באמת! אל תמות לי עכשיו״ מילמלתי בעצב כשהאייפון נכבה לפתע, ״מתי תחליפי את הדבר הזקן הזה? עוד שנייה יוצא אייפון 7, תתעוררי״ פז אמרה בציניות והתעלמתי ממנה.
חיברתי אותו שוב למטען שהיה דפוק אפילו יותר והתפללתי שהוא יעבוד שוב.

״טוב את באה לארוחת בוקר?״ פז שאלה בזמן שהחליפה בגדים, השארתי את האייפון על השידה ומילמל לי כמה תפילות שהוא יעבוד.
״כאלו שיש לי ברירה, 7 שנים אני סובלת את המקום הזה״ מילמלתי וקמתי מהמיטה.

״לאן נראה לך שאת הולכת ככה?״ פז שאלה בהלם והסתכלתי עלייה באדישות
״מה עכשיו?״ נאנחתי והיא בחנה את הבגדים שלי, כבר הבנתי שהיא לא מרוצה מהבגדים שלי כרגיל.
הייתי לבושה בטייץ שחור פשוט בלי שום סמל מטומטם של חברה מיוחדת עליו,
וטי-שרט לבנה שהייתה גדולה עליי ואת הנעליים האהובות עליי, שורש בצבע בורדו שחסכתי אליהם במיוחד.
״אבל השיער שלך״ היא רטנה בעצבים והזזתי אותה מפתח הדלת והתקדמתי לחדר אוכל כשפז מאחורי ״ואם תפגשי מישהו חדש וחתיך?״ היא שאלה בתקווה ״הוא לא ירצה אותך עם המראה הזה״ פז סיננה בעוקצניות והתחילה למלא את מגש האוכל שלה

״אני לא רוצה לפגוש מישהו חדש וחתיך פז״ אמרתי בעצבים ״סוף דיון״ המשכתי והיא סתמה. סוף סוף. לקחתי תפוח והתיישבתי בשולחן ושנייה אחרי פז ישבה מולי.

״בוקר טוב לכולם״ שלומי נכנס לחדר אוכל וכמה ילדים קטנים רצו לחבק אותו.
שלומי הוא האחראי של הפנימיה, כלומר הוא המנהל כאן אבל הוא לא מתנהג כמו מנהל.
הוא זה שתומך בכולם במצבים קשים, הוא זה שמעודד את כולם ללמוד, להצליח, לסלוח ודברים כאלה, זאת הסיבה שכולם אוהבים אותו.

כשאתה ילד קטן, אתה צריך מישהו שיראה לך את הדרך הנכונה. מה צריך לעשות ומה לא.
מתי זה הזמן להרים ידיים ומתי אסור לך לוותר, וכשאני הגעתי לפנימיה בגיל 10 הייתי ילדה קשה מאוד, לאף אחד לא היה קל איתי.
אבל שלומי אף פעם לא ויתר עליי, אולי זאת אחת הסיבות שאני לא בכלא צבאי או משהו.

״בוקר טוב לילדה שאוכל תפוח כבר 7 שנים״ שלומי אמר בחיוך והתיישב לידי, צחקתי בשקט והוא הסתכל עליי ״מה את אומרת? יהיה לי שבוע שקט הפעם? אני לא אצטרך לשחרר אותך מכל מיני מקומות או לתפוס אותך בורחת?״ הוא שאל וצחקתי שוב פעם.