פז
״בוקר טוב״ תומר אמר כשהתיישב בשולחן שלי ושל לידן, לידן הרימה לעברו גבה בעוד אני שתקתי.
״קרה משהו?״ שאל בבילבול כשלא ענינו לו, אסיף הגיע גם הוא והתיישב בשולחן כשהוא מחייך אל לידן והיא מחזירה לו אחד.
״לא הבנתי מה קרה? אסיף אתה יודע?״ תומר שאל ואסיף הניד בראשו.
המשכנו לשבת בשקט כשמדי פעם תומר הגניב לעברנו מבטים מבולבלים.
״טוב נמאס לי, מה הקטע שאתן לא מדברות איתי?״ התפרץ בעצבים והסתכלתי עליו בבהלה, מאיפה זה בא למפגר הזה פתאום?
״תקשיבי טוב י׳חתיכת מפגר, פעם אחרונה שאתה מעיז לצעוק עליי״ לידן אמרה בקול גבוה.
״די״ מילמלתי לעברה ותפסתי את ידה כדי שהיא תירגע.
״חשבתי אתה אחלה בן אדם, חבר טוב והזין הזה. מסתבר שטעיתי״ המשיכה ועידו עבר ליד השולחן שלנו ולקח את האוכל שלו והתקדם לכיווננו שוב.
״לא הבנתי״ תומר מילמל ולידן נעצה בו מבט עצבני, ״אתה חתיכת בן זונה, מי אתה חושב שאתה בכלל שאתה תזמין את פז לצאת איתך למועדון כשזה רק שתיכם ולא עם אנשים ותשאיר אותה לבד?״ צעקה וכל חדר האוכל הסתכל עלינו.
הנחתי את יידי על פני בבושה, לא רציתי שכל העולם ידע על זה אבל לידן זאת לידן.
״או שאתה מזמין הרבה אנשים, או שאתה לא משאיר את חברה שלי לבד״ סיננה בעצבים לעברו.
״או שאתה נחמד וחבר טוב ולא משאיר את פז לבד, או שאתה בן זונה שמנסה לזיין מישהי במועדון״ היא הסתכלה עליו בגועל בזמן שהוא הסתכל עלייה בשוק.
מידי פעם הוא הסתכל עליי גם בבילבול וחוסר הבנה, אסיף ישב בצד והמשיך לאכול את ארוחת הבוקר כאלו אנחנו סרט.
״ואתמול ללא ספק יצאת בן זונה שמנסה לזיין מישהי ומשאיר את פז לבד!״ היא צעקה וזרקה את האוכל לפח ויצאה מחדר האוכל.
נאנחתי והמשכתי לאכול את הסנדוויץ שלי בשקט, ״אז בגללך פז הלכה אתמול בשלוש בלילה לבד ברחוב?״ עידו שאל בעצבים את תומר.
״די עידו״ ביקשתי והוא נאנח, שמתי את התיק שלי על כתפי ומשכתי את עידו שיבוא איתי.
״הכל בסדר עידו, באמת״ אמרתי וחיבקתי אותו, הוא נאנח שוב וחיבק אותי בחזרה.
״את כמו אחותי הקטנה, את חשובה לי בדיוק כמו לידן ואני לא ארצה שיפגעו בכן״ מילמל ונישק את קודקוד ראשי.
חייכתי אליו ויצאנו לכיוון בית הספר.
״לידן, תודה שהגנת עליי״ אמרתי בשקט כשיצאנו להפסקה, היא חייכה אליי והנהנה.
״איזה שיעור היה לך עכשיו?״ שאלתי ושתיתי מבקבוק המים שקניתי.
״לא זוכרת״ אמרה ונשכבה על הספסל והניחה את ראשה על רגליי.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
