אסיף
״מה תומר מה הולך איתך?״ שאלתי את תומר והוא נאנח.
שנינו ישבנו על שתי כיסאות על הדשא בחוץ והשתדלנו להנות מהימים האחרונים שהשמש עוד מחממת.
״וואלה, משעמם״ אמר והסתכל עליי וצחקתי,
״משעמם לך בחיים אחי?״ שאלתי בציניות והוא נתן לי כאפה קטנה בעורף.
״כן. אין שום דבר חדש, השגרה״ אמר ואת המילה האחרונה הוא משך בהגזמה.
״חפש לך איזה חברה״ אמרתי והשתדלתי לא לרמוז לו על פז.
״לא יודע״ אמר וגירד בראשו כשחשב,
״אני אומר שתנסה עם פז״ מילמלתי והסתכלתי על פז ולידן שבדיוק יצאו מהבניין והתקדמו לחדר אוכל.
״מה אתה מפגר? נראה לך״ צעק והסתכל על הבנות גם.
״למה לא?״ שאלתי בבילבול, פז לא מכוערת,
״ככה״ מלמל בעצבים וגיחכתי.
״תכלס פז ילדה טובה, חכמה, יפה. בול ההפך ממך״ אמרתי בכנות והוא צחק,
״ואני גם רואה שאתם קרובים אחד לשני, אז או שתנסה או שתפספס״ אמרתי וקמתי מהכיסא.
אלוהים, אני נותן לו עצות ולא מיישם על עצמי.
לידן לעומת פז, ילדה רעה.
והיא עושה את החיים קשים יותר מבדרך כלל.
״מה קורה יפות?״ שאלתי ושמתי את ידי על כתף אחת של לידן והשנייה על כתיפה של פז.
פז צחקה ולידן רק גילגלה עיניים והעיפה את ידי.
״איזה רעה את, אלוהים״ פז מלמלה לעבר לידן וגיכחתי, לקחתי סנדוויץ מהמזנון וישבתי בשולחן שהפך לקבוע בחבורה שלנו.
״תקשיבו, אני הגעתי למסקנה. אין לי כל כך מה לעשות בחיים, כל הזמן משעמם לי״ אמרתי ופז הסתכלה עליי בסקרנות בזמן שלידן הרימה לעברי גבה.
״הבנת את זה רק עכשיו?״ שאלה והנהנתי,
״מעפן״ היא גיכחה ואכלה את התפוח שלה.
״מחר יום שישי, אתן חוזרות לבתים שלכן?״ שאלתי והבנות הרצינו את פניהן.
״אני לא חוזרת יותר, אמא שלי כנראה כל כך לא רצתה שאני אחזור שהיא עשתה משהו ממש נוראי״ פז אמרה בעצב והשפילה מבט.
הרגשתי כאלו חלק מהלב שלי נמס, איך אפשר לפגוע בילדה הזאת?
״ואת?״ שאלתי את לידן והיא צחקה, ״אני לא חוזרת לבית מגיל עשר״ ענתה וגירדתי בראשי במבוכה.
״אתה חוזר?״ הפנתה את השאלה אליי ושתיתי מהבקבוק קולה שקניתי.
״לא יודע, אולי״ עניתי והיא הנהנה.
----
״בי אחי״ אמרתי וחיבקתי את תומר והתקדמתי אל עבר שער הפנימיה.
בסוף החלטתי לחזור לבית, למרות הכל.
הסתכלתי שוב על הבנות- לידן ישנה על הדשא ופז נופפה לי לשלום, ולעזעזאל רציתי שזאת תהיה לידן.
דפקתי בדלת הבית וחיכיתי שמישהו יפתח.
אחרי כמה דקות שמעתי את המנעול מסתובב ושניה אחרי זה, ראיתי את הפרצוף היפה של אחותי הקטנה נויה.
YOU ARE READING
Successful.
Teen Fictionלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
