לידן
״אני באה, אני באה״ נאנחתי כשפז משכה לאמצע המגרש איפה שכל שכבת יב רקדה בשמחה.
היינו לבושות בחולצות הורודות שהשכבה שלנו הכינה בתחילת שנה עם הסמל של השכבה.
שרשרות הוואי פרחוניות היו סביב צווארנו ופז קיפצצה בשמחה לשיר השכבה שלנו.
צחקתי וחיבקתי אותה ורקדתי איתה ביחד.
אחרי שרקדנו קצת עם כולם, השכבה אמרה שזה הזמן לעשות סיבוב בכל העיר ובין בתי הספר האחרים.
אני ופז נכנסו לרכב עם עוד שני בנים מהשכבה ועל כל רכב היו כל מיני סיסמאות מצחיקות שקשורות לשכבה שלי, על הרכב שאני הייתי בו היה את המשפט הזה-
׳המחזור שלא רצה לגמור״ וציור של איבר מין גברי ליד.
כל הרכב עצמו היה מלא בקישוטים ומיד התחלנו בשיירה של כל הרכבים אחד אחרי השני וכולם החלו לצפור בחוזקה ולשים שירים בווליום מטורף.
היינו באטרף של שמחה וכיף שסוף סוף נגמר בית ספר שרק כשחזרנו לבית ספר שוב, קלטתי שאסיף לא בא היום.
הוא חיכה כל כך ליום הזה, להשתולל ולהנות והוא לא פה.
ניערתי את המחשבות מראשי ורצתי לעשות מלחמת מים עם כולם.
״יפות״ שמעתי קול מאחורי והסתובבתי וראיתי את יובל, האמת לגמרי שכחתי ממנו.
״מה קורה?״ פז שאלה בחיוך והוא חייך בחזרה והתקדם אליי ונישק אותי.
העמקתי עוד יותר את הנשיקה וחייכתי אליו, ״התגעגעתי״ מלמלתי אל שפתיו והוא נישק אותי שוב.
״הזמנתי את כולם לבית שלי לעשות על האש ולהיות בבריכה, זורמות?״ יובל שאל בחיוך ושמתי לב שהוא היה בלי בלי חולצה ורטוב מאוד.
״כן למה לא״ פז אמרה בחיוך מתרגש וחייכתי אלייה, ״אנחנו נלך לפנימיה, נחליף לבגד ים ותחכה לנו בחוץ?״ שאלתי את יובל והוא הנהן.
״תגידי ראית את תומר?״ פז שאלה בשקט והנדתי בראשי לשלילה ועם כמה שכעסתי עלייה גם הבנתי אותה מצד אחד.
״את בסדר נכון?״ שאלתי וחיבקתי אותה והיא חייכה ואמרה שכן, ״הלכתי באותו יום לאביתר״ היא אמרה והרמתי גבות בבילבול.
״הלכת לבית שלך?״ שאלתי לא מבינה, כי אחרי כל מה שקורה עם אמא שלה לא חשבתי שהיא תרצה לחזור לשם.
״לא לא״ היא התחילה, ״אביתר וחבר טוב שלנו קנו בית ביחד והם שותפים עכשיו״ היא הסבירה והנהנתי ״הוא כעס ממש ואמר לי שברגע שהוא יראה את תומר הוא לא ישאר חי״ היא אמרה בציחקוק וצחקתי גם אני.
״איזה בגד ים את שמה?״ היא שאלה והצבעתי לה על בגד ים והיא מלמלה משהו לעצמה,
״תמשיכי״ צעקתי לה כשנכנסתי להתלבש במקלחת.
״בקיצור הוא אמר לי שהוא יודע שזה כואב לי עכשיו ואני בטח ממש פגועה, אבל זה יעבור כי כל דבר עובר ושהוא פה בשבילי״ היא סיימה להסביר בדיוק כשיצאתי מהמקלחת והסתכלתי על עצמי במראה.
YOU ARE READING
Successful.
Jugendliteraturלידן היא נערה רגילה. פשוטה ומשעממת. אין בה שום דבר מיוחד והיא גרה בפנימיה. נערה חסרת תקוות וחלומות. כי כשאין מי יאמין בך, יתמוך בך, יעודד ויחזק אותך אז אתה לא שווה משהו. אתה לא מיוחד ואם אתה לא מיוחד אתה לא שווה מאמץ.
