בוקר טוב תהנו מהפרק שהיה לי חשק לעלות למרות שהוא קצת קצר❤️
נקודת מבט מדיסון
״זה מגיע לך כי עברת על דבריי שוב!״ צעק בזעם כשהחגורה בידיו. עיניי התמלאו בפחד, קפאתי הגוף שלי לא מסוגל לזוז. ״חתיכת זונה! כמה רעש את יכולה לעשות?! מה אם אמא שלך הייתה בבית? את במילא משגעת אותה עם כל הבעיות שלך!״ נזף והצליף בגופי שוב עם החגורה. הכאב השורף חודר לגופי, אני רוצה לצרוח, אני רוצה לברוח. אני לא יכולה להחזיק את גופי התמוטטי על הרצפה הקרה נותנת לו להפגוע בי יותר. הדמעות כבר מזמן נוזלות על לחיי. אני חסרת תועלת בחיים האלה, למה הגעתי בככל אם אני רק סובלת? ״כדאי לך לעלות מיד לחדר שלך ושאני לא אראה את הפרצוף שלך!״ בעט ברגלי גורם לי לצרוח מכאבים ולשובל של דמעות לרדת מעיניי ולהחתים את חולצתי. ״תעצור אני קמה בבקשה!״ התחננתי מהכאב שבעט שוב בגופי. ״מדיסון!״
״מדיסון קומי!״ טלטלו את גופי אבל עיניי מסרבות להיפתח. ״אני פה איתך, אמא פה.״ אמרה ומשכה את גופי לחיבוק. עיניי נפתחו לאט לאט, הסנפתי את שערה שדומה מאוד לשלי. ״הכל בסדר הוא הלך ולא יחזור.״ ליטפה את גבי בעדינות. זה כבר הלילה השלישי שאני מתעוררת ממנו כאילו הוא ממש כאן. ״אני כל כך מצטערת.״ פרצתי בבכי שוב. ״אין לך על מה מדיסון.״ השיבה כמו כולם והמשיכה להעביר את ידה במורד גבי. ״אבל הוא מת בגללי.״ מילמלתי לכתפה. ״מדיסון את הבת שלי את תמיד נמצאת במקום הראשון.״ קברה את פניי בידיה הרכות. ״והוא פגע בך בדרך הכי גרועה שאפשר, אני הייתי רוצחת אותו אם הייתי יודעת. אבל הוא מת וממש לא בגללך ולא בגלל קייל.״ הסבירה וניגבה את דמעותיי. ״עכשיו תחזרי לישון מוקדם מאוד. זה היה רק חלום.״ אמרה, ליטפה את שערי והניחה נשיקה קטנה לראשי. הנהנתי לחיוב כשהיא יצאה מחדרי. אני צריכה חופש, הפסקה מכל מה שהולך בחיי כרגע.
השמש עולה והזריחה יפה כתמיד. חשבתי על זה הרבה זמן, אני רוצה לראות אותו והחלטתי שאני צריכה לבקש ממנו סליחה. כבר שלושה ימים לא הלכתי לבית ספר. שלושה ימים שלא ראיתי כולם. שלושה ימים שהייתי דבוקה לקייל שלרוב לא עזב את מיטתי וגם החלטתי שאני צריכה קצת חופש קצת לראות אור יום אמיתי.
פיזרתי את שערי הגלי בגלל הצמה לבשתי סקיני שחור, קפוצ׳ון אדום של קייל שיזכיר לא לשכוח אותו ומעל ג׳קט שיגן עליי מפני הקור השורר בחוץ. נעלתי את הדוקטור מרטינס שלי וארזתי בגדים לזמן הקרוב ועוד זוג מגפיים. לקחתי את הקסדה, בחרתי להשאיר את הטלפון מאחור וכתבתי פתק לכולם שאני אחזור בקרוב.
הרוח הקרירה מעיפה את שערי אז אספתי אותו לקוקו נמוך, קשרתי את התיק הגדול, חבשתי את הקסדה ועליתי על האופנוע. עברתי באותו כביש בו הוא נהרג. תמונות של גופתו על הכביש רצות בראשי. הצרחות והדמעות של אימי. מה היא תעשה בלעדיו היא תצליח להתרומם? נשמתי נשימה ארוכה ונסעתי לאותו המקום שאני בטוחה שיהיה בו.
ממש מחוץ לעיר שוכנת עירייה קטנה כמו בסרטים מזכירה טיפה את העירייה בדמדומים. עצרתי בבית קפה קטן בכניסת העירייה וקניתי לעצמי קפה כדי לעורר אות עצמי טיפה. התיישבתי בחוץ נהנת מהשמש הקטנה שבטח בקרוב תברח. הרגשתי מישהו מיישב לידי בלי להסתכל עליו. שתיתי עוד שלוק מקפה החם והסטתי את מבטי ימינה לראות נער בערך בגילי בוהה בי. ״חתימה אולי?״ גיחכתי בזלזול ולקחתי עוד לגימה מהקפה שלי. ״השיער שלך ממש יפה ולא נדבר על העיניים.״ התקרב אליי באופן מטריד ונגע בשערי. הזזתי את כסאי בשתי צעדים ובחנתי את פניו. שערו השחור מוחבא בכובע גרב אפור ועיניו הכחולות לא מפסיקות לבחון אותי. ״תודה,״ גילגלתי את עיניי, קמתי במהירות זה הדבר האחרון שיש לי כוח אליו. זרקתי את הקפה ואת מה שנשאר ממנו למרות שממש רציתי לסיים אותו וחזרתי לאופנוע שוכחת ממה שקרה לפני דקה.
אולי אני לא יודעת איפה הוא, אם הוא עדיין שם, אבל אני יודעת שאת החנות של אביו הוא לא יעזוב בחיים. העסקים הקטנים בדיוק נפתחים, האוטובוסים מתמלאים ילדים קטנים בדרכם לבית הספר והחנות כבר פועלת נראת אותו הדבר בדיוק כמו הפעם האחרונה שהייתי פה. אותו הכיכר רק כנראה שצבעו כבר את מגדל השעון ואת המזרקה. עצרתי את האופנוע, הורדתי את הקסדה. עוברי האורח בוהים בי כשפיזרתי את שערי הארוך. פתחתי את דלת הזכוכית של החנות רואה את אותו בן אדם רק עם שיער מעט קצר יותר והוא מדבר עם איש שעסוק בלבחון אופנוע שטח, שעל האופנוע נמצא נער די מוכר. רק שמבט שלהם הופנה אליי אחרי שהפעמון צילצל כשנכנסתי.
״אבא.״
זה הפרקים האחרונים ואני לא מאמינה שהסיפור עומד להיגמר ולא בא לי. בכל מקרה מקווה שאהבתם את הפרק ושבת שלום שוב✨🧡
YOU ARE READING
Just The Way You Are
Fantasy-הושלם- היא הייתה ילדה רגילה לפני שקרה הגרוע מכל, הפחד הכי גדול של כל ילד. מאז ליבה ננהל ולאף אחד היא לא נתנה להיכנס. ״אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת.״ נפלתי בעיניה הירוקות. ״אני לא יכולה לאהוב.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״אז אני אלמד אותך מזה לאה...
