נקודת מבט אמבר
זה לא קרה הרגע, מדיסון אשכרה השאירה אותנו לבד. למה? למהההה?
כדי ליצור את המצב המביך בהיסטוריה. נו החיים שלי ממליא לא מספיק גרועים.
"את הבסיס את יודעת?" קולו של ניר העיר אותי מהמחשבות. סובבתי את ראשי להביט בו, אלוהים הוא כל יפה. שערו רטוב ומבולגן על מצחו. עיניו נוצצות צבען זהה לזה של המים. חליפת הגלישה קשורה על מותניו ככה שחלק גופו הבנוי חשוף. "כן," השבתי ועיניי ניסו להסתכל על כל דבר אחר חוץ ממנו. "אז תדגימי." דרש. נשכבתי על הגלשן בצורה של שכיבה, כמו שמדיסון הראתה לי, קצת מובכת מהמצב. קצת הרבה. "את רואה מה לא נכון?" הוא התכוכף והרים את ראשי בעזרת אצבעותיו הלחות מהמים. "לא," השבתי באי הבנה, שיט נו אני בטח מסמיקה. "הרגל שלך ממוקמת במקום הלא נכון." הסביר כשהתרומם. באתי להתרומם לישיבה אבל ידיו הפכו את הגלשן ככה שמצאתי את עצמי במים. "תצחק למה לא." גיחכתי עצבנית טיפה, העברתי את ידי בשערי מזיזה אותו מפניי. "יאלה תנסי שוב." דרש טיפה מצחקק, עליתי על הגלשן בלי בררה שוב. "ככה?" שאלתי טיפה חוששת לשלילה, כל מה שאני רוצה זה להיות בבית עכשיו. "תתקדמי יותר קדימה ואת הרגל שלך טיפה ימינה." הורה לי. התקדמתי טיפה קדימה והוא הזיז את רגלי השמאלית ימינה, בעצם יותר פנימה. "עכשיו אמבר מגיע גל, אל תפחדי את יכולה לעשות את זה." הוא סובב אותי ואת הגלשן ככה שפני פונות לחוף. שמעתי את הגל מאחוריי והצלחתי לתפוס אותו. "תעמדי!" צעק ניק. אחזתי בחוזקה בגלשן והעלתי את רגליי עליו. נאנחתי, התרוממתי בזהירות רבה, שחררתי את אחיזתי וכופפתי את רגליי. פאק אני עומדת.
"הצלחתי!" צעקתי בהתרגשות כשניתקתי את הרצועה מרגלי. "את רואה שאת יכולה." ניק התקדם אליי בחיוך. "זה בגלל שיה לי מורה טוב." כרכתי את זרועותיי סביבו ואין לי מושג למה עשית עשיתי את זה. הוא תפס את שתי ידיי בידו ובידו השנייה הרים את סנטרי גורם לי להביט בעיניו בחשש. עכשיו אני קצת מתחרטת על זה שחיבקתי אוותו. אחרי שניות שנמשכו כמו נצח בהן הוא בוחן את פניי, הוא הצמיד את שפתינו. התעוררתי מהלם אחרי שניות בודדות ונישקתי אותו חזרה. "נתראה מחר," אמר כשהתנתק משפתיי. "כן ביי." הוא התקדם לחוף. מה לעזאזל קרה עכשיו? הוא השאיר אותי במים עם הגלשן לבד עדיין בהלם.
נקודת מבט מדיסון
"מה לעזאזל חשבת להשאיר אותי לבד איתו?" אמבר צרחה בזעם וגרמה לי להרחיק את הטלפון מאוזני. "זאת הייתה אחלה הזדמנות." צחקקתי כשכיבתי את הטלוויזיה. "בואי לקחת אותי, אני תקועה פה ולקייל אני ממש לא מתקשרת." דרשה עצבנית. "מה לניק לא היה אומץ להחזיר אותך הביתה?" שאלתי עדיין מצחקקת. "לא, אבל הוא נישק אותי." הכעס שלה הפך להתרגשות. "אז הוא עשה את זה בסוף," מלמלתי. "את ידעת מזה?" שאלה פתאום. "אני באה." ניתקתי את השיחה והתקדמתי לשים נעליים.
"נו תעלי כבר." דרשתי בתסכול אולי בפעם העשירית. "לא, את צריכה לענות לי קודם!" אמבר עצבנית. "נו ידעתי מזה אני אספר כשנגיע." הסברתי נואשת. "טוב נו." נאנחה ולקחה את הקסדה מידי.
"את ידעת מזה. את אשכרה ידעת מזה." אמרה אמבר כשיצאה מחדר הרחצה שבחדרי לבושה בפיג'מה שלי. "אז היום בבית ספר סער הראה את הפרצוף שלו...." "את באמת שפכת עליו ספגטי?" שאלה מצחקקת אחרי שסיפרתי את מה שקרה. "אבל איך זה קשור? איך ידעת שניק הולך לנשק אותי?" שאלה, נו למה היא לא שוכחת מזה? "את ממש נודניק," אמרתי מותשת. "קדימה מאדי." אמרה. "בסדר, כל יום אחרי המקרה שקרה ניק שאל איפה את. קייל כל פעם ענה את אותה תשובה. הוא אמר לי שהוא מחבב אותך ואת דלוקה לו על הצורה אז יזמתי מפגש." קיצרתי, אני לא מתכוונת לספר הכל כי בכל זאת ניק אחד החברים הטובים שלי. "תודה מאדי." קפצה עליי בחיבוק. "אבל אמבר, את חייבת להתחיל לקדם עניינים ולהפסיק להתבייש." דרשתי.
"רוצה לראות סרט?" שאלה אמבר אחרי שדיברנו על כל דבר שקיים. "כן, אבל לא קומדיה רומנטית." אני שונאת את הסרטים החסרי משמעות האלה. "אני מזמינה סיני." הודעתי בזמן שאמבר מדפדפת בסרטים הרבים. "אני אוכלת צמחוני." הודיעה אמבר.
בסוף אמבר בחרה סרט איימה, אני יכולה לומר שהוא לא מפחיד הוא מהבהיל ופשוט צרחנו כי זה כיף. פתאום צלצול הפעמון נשמע ושיתנו צרחנו. "האוכל." מלמלתי כשהתקדמנו מצחקקות לכיוון הדלת. "שמעתי צרחות הכל בסדר יפות?" שאל השליח כשנשען על השלת מלא בביטחון. "הכל דבש," חייכה אמבר, היא חטפה את שקית הנייר עם האוכל שלנו מידיו של השליח ואני באתי לסגור את הדלת רק שהרגל שלו חוסמת אותה. "מה?" נאנחתי חסרת סבלנות. "לא שכחת משהוא ג'ינג'ית?" הרים גבה משועשע כשהושיט את ידו אליי. "קבל טיפה על תעשה לפה משלוחים יותר." קראתי הבדיחה הגרועה הזאת באינסטגרם וטרקתי את הדלת בכוח.
"טוב מאדי אני אזוז." הודיעה אמבר, אין לי מושג בכלל מה השעה. "איך את נוסעת?" שאלתי בטוחה שקייל לא יאהב את הרעיון שהיא חוזרת לבד. "אבא שלי פה." הסבירה, פיהוק ברח מפי כשהלכנו לכניסת הבית ובדיוק הוא נכנס. "ביי מאדי." נופפה אמבר לשלום וטרקתי את הדלת. בלעתי את רוקי, אני חייבת לעמוד מולו. התקדמתי לסלון בשקט הוא ישב שם בדממה והרים ראשו כשהביט בי, הוא לא נראה טוב, שונה בדרך כלל. "אתה שיכור?" אספתי אומץ כדי לשאול את זה. "מה אני אמרתי לך על זה שחברים שלך באים עד מאוחר?" שאל מתעלם מהשאלה שלי. הוא קם מתקדם אליי בצעדים. "איפה אמא שלי?" שאלתי כשהפחד מתחיל להתפשט בגופי. "מה שאלתי?" צעק, הוא המשיך להתקדם אליי גורם לי לצעוד לאחור רועדת לגמרי. "זה היה מקרה חירום." תירצתי, לא ידעתי מה לענות ובסופו של דבר פגשתי הקיר מאחוריי, אין לי יותר לאן לברוח. "רייצ'ל ואוליביה ישנות אצל דיאנה וזה אומר שאנחנו נחגוג." הוא שלף את חגורת העור ממכנסיו.
בתמונה למעלה ניק🏄🏽♂️🔥
תודה על מאה צפיות זה ממש מרגש אותי☺️💕. אני מקווה שנהנתם מהפרק❤️
(הפרק נכתב מחדש)
YOU ARE READING
Just The Way You Are
Fantasía-הושלם- היא הייתה ילדה רגילה לפני שקרה הגרוע מכל, הפחד הכי גדול של כל ילד. מאז ליבה ננהל ולאף אחד היא לא נתנה להיכנס. ״אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת.״ נפלתי בעיניה הירוקות. ״אני לא יכולה לאהוב.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״אז אני אלמד אותך מזה לאה...
