סליחה על העיכוב, תהנו💗
נקודת מבט אמבר
"בוקר," פיהקה מדיסון כשאנחנו מתקדמות למחששה. "בוקר טוב," חייכתי, ידוע שניק לא נכנס לשיעור הראשון. התיישבתי לידו, הוא סובב את ראשו אליי והוא לא נראה מרוצה כל כך. "למה את לא בשיעור?" שאל ניק קצת מאוכזב ממני. "כי היה בא לי לראות אותך." הוא נשק לראשי וגרם לי לחייך. "את צריכה ללמוד לאב." הוא זרק את הסיגריה על הרצפה והעביר את ידו על פניי. "אבל אין לי כוח לכימיה על הבוקר." נאנחתי והרמתי את רגליי על הספסל שאחרי שניה הונחו על ברכיו של ניק. "ולמה לא הגעת אתמול?" שאל, כאילו הוא הגיע אתמול. "התעוררנו רק בצהריים." הסברתי ומדיסון הנהנה להסכמה.
"אז אני רואה שלא עבר יום ויש לך כבר חדשה," אלכסה צצה משום מקום והתיישבה באחד הספסלים ליד בלייק או יותר נכון עליו. "זה כבר לא עניינך," ניק גלגל את עיניו בזלזול. "טוב תהנה עם הזונה הזאת." חייכה אלכסה ברשעות. "למי קראת זונה סתכלי על עצמך." גיחכה מדיסון ועשיתי לכיוונה של אלכסה אצבע משולשלת.
כמה נואשת אלכסה יכולה להיות, היא התחילה להימרח על בלייק וזה נראה לא טוב בכלל. ניק מתלונן על ההורים שלו שמציקים לו בעוד שז'אק ומדיסון לא מפסיקים לצחוק. "באמת בלייק ממנה את נהנה?" שאל ז'אק. "לא, אבל לא יזיק למאדי לקנא טיפה." חייך בלייק, אלכסה סטרה לו ופשוט הלכה במהירות. "לקנא?" גיחכה מדיסון מוציאה את הסיגריה מפיה. "כן, אני יודע שאת רוצה אותי מאדי." החיוך של בלייק נראה סוטה ואני לא רוצה לדעת מה הוא מדמיין. "בשבילך זה מדיסון וגם אם הייתי רוצה מישהו הוא לא היה קרוב אלייך." אמרה מדיסון נגעלת והכניסה את הסיגריה חזרה לפיה.
"טוב נראה לי תחזרי לשיעור?" שאל ניק מושך את צומת ליבי. "תבוא איתי?" חייכתי בכוונה. "בשבילך." השיב ניק והכניס את הטלפון שלו לכיסו. "מאדי?" שאלתי והיא הרימה את ראשה אליי. "אין לי כוח." משכה בכתפיה באדישות. ז'אק הוציא לה את הסיגריה מפה, זרק אותה על הרצפה ומעך אותה. "מה נראה לה שאתה עושה?" שאלה מדיסון בזעם שקמה מהספסל. "לא יזיק לך להשלים חומר בכימיה." חייך ז'אק משועשע. "ואתה ממש גאון במקצוע הזה." לעגה מדיסון בזעם. ז'אק תפס את רגליה וזרק אותה על כתפו. "תוריד אותי חתיכת אידיוט." צעקה מדיסון והכתה את גבו של ז'אק, אבל ויתרה כי לא ממש הולך לה.
"מה זה האיחור הזה?" שאלה המורה לכימיה. "אמבר נפלה בכניסה לבית ספר, הינו איתה אצל האחות." ז'אק אמר וגרם לי להסתכל עליו בפרצוף של מה לעזאזל. "אמבר זה נכון?" המורה הפנתה את מבטה אליי. "כן הכניסה מאוד תלולה." חרבשתי וכופפתי במהירות את רגליי. "טוב תבואו אליי בסוף השיעור." נאנחה המורה ביאוש. "נחייה ונראה." מדיסון גלגלה את עיניה. "גברת ווסט את פה בשביל ללמוד!" המורה הרימה את קולה בזעם. "לא, אני פה בגלל שזה החוק." גיחכה מדיסון ולהגיד את האמת היא צודקת. "החוצה עכשיו!" צרחה המורה לעומת מדיסון שצחקקה. "יש זה עבד," מלמלה מדיסון בחיוך ויצאה במהירות מהכיתה לפני שהמורה הספיקה להגיב.
YOU ARE READING
Just The Way You Are
Fantasy-הושלם- היא הייתה ילדה רגילה לפני שקרה הגרוע מכל, הפחד הכי גדול של כל ילד. מאז ליבה ננהל ולאף אחד היא לא נתנה להיכנס. ״אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת.״ נפלתי בעיניה הירוקות. ״אני לא יכולה לאהוב.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״אז אני אלמד אותך מזה לאה...
