Just The Way You Are

40

שנת 2021 הגיעה ואוו. השנה אחרונה הייתה גיהנום מוחלט. זאת תחילה של דרך חדשה תנצלו אותה. נעלמתי טיפה אבל הייתי חייבת הפסקה אבל סיימתי את הסיפור ויעלו כמה פרקים בשבוע❤️

נקודת מבט מדיסון
קול זמבורה גרם לי להתעורר בבהלה, התרוממתי במהירות והתקשתי לפתוח את עיניי. קמתי מהמיטה בחוסר רצון לבדוק מה לעזאזל הולך פה, הלכתי למדרגות אשר מובילות ללמטה ופרצופם של ז׳אק וניק הופיעו מולי. ״בוקר טוב נסיכה!״ אמר ניק בחיוך, ״מה אתם סתומים אמא שלי בבית,״ נזפתי בהם ושיפשפתי את עיניי שנסגרות מרצון שלי להמשיך לישון. ״היא הכניסה אותנו ויצאה עם אחותך. זאת אומרת שאפשר שוב!״ הסביר ז׳אק בהתלהבות ולחץ שוב על הזמבורה האדומה שבידו. למה לעזאזל אמא הכניסה את שתי המטורפים האלה לפה. ״דיי!״ נבחתי בעצבים וחטפתי את הזמבורה מידיו. ״טוב מאדי קדימה להתלבש צריך לצאת,״ דחף אותי ניק חזרה לחדרי, ציחצחתי שיניים, שטפתי את פניי וסירקתי טיפה את שערי החלק. לבשתי בגד ים שלם שחור ומעליו קפצ׳ון שחור של אדידס ושורט למרות שכבר קר בחוץ אבל לא יהיה לי נוח עם ארוך. נעלתי את מגפי האג שלי וחבשתי כובע גרב שחור. דחפתי לתיק גב קטן את חליפת הגלישה שלי שהייתה תלויה בחוץ, מגבת קטנה, בגדים להחלפה וכפכפים. שמתי את הטלפון שלי בכיס שבשורט וירדתי למטבח.

ירדתי מהג'יפ של הכחול של ניק, צמרמורת קלה של רוח עברה בגופי. רוב החוף מלא בעיקר בנערים לבושים בחליפות גלישה. ״אנחנו נלך לרשום אותך תביאי את התעודת זהות שלך ותחליפי לחליפה.״ הסברי ניק, הנהנתי לחיוב, הבאתי לידו את התעודה שלי ורצתי למועדון. החלפתי לחליפה שלי, דחפתי את הדברים שלי ללוקר ולקחתי את הגלשן. התקדמתי למקום בו נמצאת הרשמה בדיוק כמו שנה שעברה. אין פה בכלל הרבה בנות ואני מודה שזה מאכזב. קיבלתי מבטים מוזרים מחבורת בנים שחלקם נשענים על סוכת המציל. שלחתי לעברה נשיקה בתוספת אצבע שלישית והתקדמתי לראשו הבלונדיני של ז׳אק.

״את מספר 32,״ הודיע ניק והביא לידי מדבקה בצורת ריבוע שכתוב עליה בשחור המספר 32. ״אני עדיין לא מבינה למה שניכם לא משתפים,״ אמרתי בבלבול כשהדבקתי את המספר על הירך שלי. ״אנחנו פשוט טובים מידי לתחרות הזאת,״ אמר ז׳אק בשחצנות, הניח את ידו על כתפו של ניק שהנהן בהסכמה. ״בסוף שניכם יודעים שאני יותר טובה ממכם,״ אמרתי בחיוך חמוץ והרמתי את הגלשן שלי מהחול. ״את מצחיקה,״ גיחך ניק, ״אתה יודע שלא,״ הרמתי גבה, ניק השפיל את מבטו, מה לעשות שאימונים משתלמים.

המוקדמות התחילו, כל אחד עולה בתורו ומדרגים אותו. העשרים עם הדירוגים הטובים ביותר עולים שלב שבו צריך להתחרות אחד על אחד עם מישהו שהוא בערך באותו רמה. ראשון עלה נער שנראה קטן ממני בשנתיים נראה לי, הוא קיבל 22 נקודת. הניקוד הכי גבוה שאפשר לקבל הוא 30 כי יש שלושה שופטים. עד שיגיע תורי יקח בערך חצי שעה ככה שהתיישבתי לצד ניק וז׳אק על החול. בחנתי את רוב הגולשים לפניי ובדקתי איפה טעו שהגל העיף אותם למים.

״אז מה מדיסון אנחנו נפגשים שוב,״ זיהיתי את קולו המעצבן של בלייק, התרוממתי מן החול למראה של בלייק עם גלשן. ״אתה גולש?״ שאלתי לא מבינה מה הקשר בינו לבין הגלשן שבידו. ״את מדברת עם אלוף מאליבו לשנת 2019.״ אמר בגאווה ופי נפאר. ״שלא יכנס לך זבוב מדיסון,״ אמר ונגע בסנטרי גורם לצמרמורת לעבור בגופי. ״אז זה למה אתה גרוע כל כך בכדורגל,״ גיחכתי, אני ממש לא נשארת אדישה, ״מצחיק,״ אמר טיפה עצבני, ״שמעתי שאת והחנון נפרדתם.״ הוסיף בחיוך שטני גורם לזעם להתפשט בגופי, ״הם לא,״ ז׳אק אמר להגנתי והניח את ידו על כתפי. ״אהה טוב תהני להפסיד לי,״ אמר מאוכזב ועזב.

עכשיו הרצון של לעבור את המוקדמות ולנצח את התחרות עלה פי חמש כדי לראות את פרצופו של בלייק שיפסיד. ״יכולת לומר לי שבלייק ניצח וגולש בכללי.״ אמרתי נסהרת מהסיטואציה, ״פחדתי שתעשי משהו,״ השיב ז׳אק מתוסכל והניח את ידו סביב כתפי שאנחנו מתקדמים לניק. ״בסדר, אני בכלל גם לא מבינה למה אתה וניק באתם. אתם תאחרו לאירוע המטומטם של אמא שלי.״ אמרתי לא מבינה, ״אנחנו לא אמבר ומייגן. אני אלך הביתה אתלקח דקה וחצי ואתלבש.״ הסביר ז׳אק מצחקק בין המילים. ״אני רק מקווה שזה לא יקח הרבה זמן אחרת אמא שלי תוריד לי את הראש.״ הדבר היחיד שאני לא מתעסקת איתה הוא האירועים. הם התחילו מאז שהיא והדפוק התחילו לצאת.

״טוב מדיסון עוד דקה את. תהיי רגועה כמו שאת באה לפה בזמן בית ספר,״ הסביר ניק והנהנתי לחיוב. ״והכי חשוב תהני.״ אמר ז׳אק ונשק לראשי. ״אנחנו יודעים שתצליחי,״ הוסיף ניק בטוח בעצמו, ״תודה,״ השבתי בחיוך והלב שלי מתחיל לדפוק במהירות. קדימה את יכולה בדיוק כמו תמיד.
״מספר 32 מדיסון ווסט!״ אדם קרא במגפון, ניגשתי לאותו אדם שעמד ליד שולחן קטן ממש קרוב למים. ״מדיסון?״ שאל כנראה לוודא שזו אני, ״כן,״ השבתי בישירות, ״אוקי תורך כנסי למים ותראי לנו מה את יודעת.״ הסביר כמעט בלי להביט בי.

התקדמתי בתוך, נשמתי עמוק, ״קדימה מדיסון את מסוגלת,״ מילמלתי לעצמי, החלקתי על הגלשן בשכיבה והתחלתי לחתור. הגל מגיע ואני מתרכזת אך ורק בו. רעש העידוד והצעקות נעלמים בשנייה כשנעמדתי במהירות ומצאתי את שיווי המשקל השלי.

ברגע שבו נשמע הצפצוף שמודיע שהזמן נגמר אני קופצת למים ושוחה חזרה לחוף מרוצה מעצמי.
אוקיי החזקתי מעמד שלוש וחצי דקות זה לפחות חמש נקודת מכל שופט. ״זה היה מושלם מאדי,״ ז׳אק לוקח מידי את הגלשן בהתלהבות, ״היית מעולה מדיסון,״ זיהיתי את קולו של קייל כשעטף אותי במגבת גדולה. ״קייל,״ קראתי שמחה ובהלם שהוא בא. ״הגעת,״ הוספתי מחוייכת וכל מה שרציתי זה לקפוץ עליו אבל הוא לבוש לאירוע כבר. חתיך מתמיד בטי שירט לבנה עם מכנס ובלייזר שחורים תואמים. ״כן ואנחנו חייבים לזוז כי אמא שלך משתגעת,״ הודיע והניח נשיקה קטנה על מצחי שמעבירה בגופי צמרמורת גדולה. ״כן רק נשמע את הניקוד,״ הסברתי והתכסתי במגבת מפני הרוח החזקה. ״מספר 32 מדיסון ווסט!״ קרא אותו הבחור במגפון, ״ביחד 27 נקודות!״ הכירז, 27 נקודת פאקינג 27 נקודת. ״מדיסון את גדולה,״ קפץ עליי ניק, ״אני לא מאמינה!״ צרחתי בהתרגשות, זה הניקוד הכי גבוה עד עכשיו. ״כל הכבוד אהבה אבל צריך לזוז גם אתם,״ הודיע קייל, ״ואת נוסעת איתי.״ לחש לאוזני.

מקווה שאהבתם הפרק הבא יעלה בימים הקרובים או מחר✨🧡