Just The Way You Are

28

נקודת מבט מדיסון
אני וקייל כבר שבועיים ביחד, בשבועיים האלה בקושי יצאתי מהבית בגלל הריתוק הדפוק הזה חוץ ״מלמוד״. אני עדיין לא מאמינה שהחזקתי מעמד, מי היה מאמין שאני אחזיק במערכת יחסיים. בכל מקרה ניסיתי להתארגן כמה שיותר מהר לבית ספר כי קמתי מאוחר, אין לי כוח להתאפר אז לא התאפרתי לבשתי חולצה לבנה עם כיתוב אדום וג׳ינס ארוך. נעלתי סניקרס אדומות, לקחתי את התיק שלי וירדתי במהירות למטה. לקחתי תפוח אדום מהסלסלה שמטבח ויצאתי.

״בוקר טוב,״ ז׳אק יושב במחששה מעשן את סיגרית הבוקר שלו, התיישבתי לידו והוצאתי את התפוח מהתיק. ״לא תודה,״ אמרתי שהוא הציע לי שאיפה, ״למה?״ הוא שואל, בדרך כלל כן הייתי מעשנת, אבל אני מנסה כמה שפחות, ״מנסה להימנע,״ השבתי והוא הניח את ראשו על רגליי, ״אז מה קורה?״. הוא שואל ואני ממשיכה לקרסם את התפוח שלי, ״לא יודעת הכל רגיל,״ עניתי, ז׳אק הוא החבר הכי טוב, אני זוכרת את היום שהגעתי והוא הראה לי מועדון הגלישה התאהבתי במקום הזה. אבל מאז שאני וקייל ביחד הרגשתי שאנחנו טיפה מתרחקים, ״קבעתי עם ניק לגלוש רצינו שתבואי כמו פעם,״ הוא אמר והנחתי את השארית התפוח על הספסל. ״אני לא יכולה אני צריכה לצבוע את בית ספר היום,״ אמרתי באכזבה, סוף סוף אני נפטרת מהריתוק הזה, ״אהה בסדר,״ הוא אמר ונשמעה אכזבה בקולו.

״אני שרופה!!!!״ אמבר אמרה בחיוך כשסופיה קפצה עליה בחיבוק, ״אני התגעגעתי למה לא באת בפעם הקודמת?״ סופיה שאלה כשחיבקה אותי, ״לא הרגשתי טוב קופיפה,״ הסברתי וליטפתי את שערה הבלונדיני, ״קם פה?״ סופיה שאלה, ״למה?״ שאלתי, האידיוט הזה יכול לעשות הכל, ״כי הוא לא היה היום בבוקר,״ היא השיבה בשקט ושיחקה בשמלתה הורודה. ״כן הוא פה, הוא ישן אצל ניק אתמול,״ אמבר שיקרה כנראה שקמרון היה אצל מישהי או במסיבה, ״אתן יכולות לקרוא לו?״ היא שאלה בעיניי כלבלב. ״כן אמבר תתקשר אליו,״ אמרתי בחיוך וירדתי לגובה שלה, ״הוא בא,״ אמבר הודיע ואחרי כמה דקות קמרון בא וסופיה קפצה לזרועותיו. ״מה קרה יפה שלי?״ קמרון שאל בדאגה את סופיה, ״למה לא היית היום בבוקר?״ סופיה שאלה כנראה שלא האמינה לדברינו, שחכתי לרגע שהיא ילדה חכמה, ״ישנתי אצל חבר,״ הוא אמר ולמזלנו זה היה מושלם, ״אבל אני נשארתי לבד עם לורי,״ סופיה התלוננה, ״אני מצטער יפה שלי אבל יש לנו הכנות למשחק ואני רוצה שאת תבואי לראות אותו,״ קמרון הסביר בחיוך, ״אני אבוא,״ סופיה השיבה וקמרון הוריד אותה חזרה לקרקע. ״אנחנו ניפגש ביום שני?״ סופיה שאלה, ״כן ברור,״ אמבר השיבה בחיוך, ״ביי קופיפה,״ אמרתי בחיוך והבאתי לסופיה חיבוק. אמבר וקמרון אמרו לסופיה להתראות וחזרנו לקפיטריה.

״באיזה שעה אנחנו צריכים להגיע?״ שאלתי את קייל, ״בחמש,״ הוא השיב והתחלנו ללכת לכיתה, ״סוף סוף גומרים עם זה,״ אמרתי בחיוך, ״כן תודה לאל,״ קייל חייך וכמה שהחיוך שלו יפה. ״מה יש עכשיו?״ כשנכנסנו לכיתה, ״היסטוריה,״ הוא אמר, ״סבבה,״ השבתי ותליתי את תיקי על הכיסא, ״אני יושב לידך היום,״ הוא אמר והתיישב במקום של אמבר, ״איזה כיף לי,״ אמרתי בחיוך ובהיתי בו מסדר הדברים שלו. ״קייל,״ אמבר קוראת בזעם, ״אני יושבת פה,״ היא הוסיפה, ״אבל כבר התרגלתי,״ קייל ניסה להסביר, ״אבל..״ ״ניק מחכה לך,״ קטעתי אותה בחיוך, אני לא רוצה שאני וקייל נהיה כאלה דבקים. ״בסדר,״ היא אמרה מעוצבנת והלכה לשבת בשולחן מאחורינו.

השעה רבע לחמש וקבעתי עם קייל, הוא אמור להגיע עוד כמה דקות, החלפתי את הג'ינס בשורט קצר ואת החולצה בחולצה לבנה שטיפה גדולה עליי אז קשרתי אותה. אספתי את שערי לקוקו גבוה ואת הפוני שלי תפסתי לצדיים. נעלתי כפכפים כי לא בא לי שהנעליים התלכלכו בצבע. לקחתי תיק קטן ושמתי בו את הטלפון שלי, מפתחות, ארנק ובקבוק מים. התזתי בושם ונשמעו דפיקות מלמטה. ״שלום פרינסס,״ קייל אמר בחיוך פלרטטני בפתח הדלת, גופיה שחושפת את זרועותיו וברמודה. ״שלום חתיך,״ אמרתי ונעלתי את הדלת מאחוריי.

״כבר אין לי כוח,״ אני מתלוננת כאני רואה את המנהל עומד בפתח המשרד שלו, ״כמה שעות וגמרנו עם זה,״ קייל אומר ושם את ידו על כתפי. ״שעות?״ נאנחתי והתיישבו בכיסאות. ״הצבעים נמצאים פה. אני רוצה שתצבעו את כל החלק החיצוני, יש לכם סולם ומברשות בארון של השרת.״ המנהל הסביר, הוא לא אמיתי מה את כל החלק החיצוני זה מלא. ״אוקיי,״ קייל השיב והנהנתי. ״אתם יכולים להתחיל ותנעלו אחריכם מחר תביאו את המפתח למזכירה,״ המנהל הוסיף והביא לידי את המפתחות של בית ספר. ״ובלי שטויות בבקשה,״ הוא יצא ממשרדו והתחלנו להוציא את הצבע החוצה, ״אני יודע מה נעשה,״ קייל אמר ועצר. ״מה?״ שאלתי והורדתי את הדלי של הצבע שהיה די כבד, ״תלכי את להוציא את המברשות והסולם ואני אביא את הצבע,״ הוא הסביר. ״אבל זה כבד,״ אמרתי והבטתי בעיניו. ״לא ממש,״ הוא אמר והרים את הדלי שלי כאילו היה נוצה. ״אם אתה רוצה,״ נאנחתי והלכתי למחסן. ״מברשות, מברשות.״ חיפשתי ואז ראיתי ארגז שכתוב עליו מברשות לקחתי סתם שקית שהייתה זרוקה שם ושמתי את המברשות בתוכה. לקחתי גם את הסולם שהיה עם גלגלים במפתיע והיה ממש קל לסחוב אותו ויצאתי החוצה.

״אבל איך סיימת?״ שאלתי בהלם כשראיתי את קייל יושב על אחד הדליים של הצבע. ״סוד,״ הוא ענה בחיוך, ״יאלה,״ אמרתי וזרקתי עליו מברשת, ״נתחיל מפה,״ הוא אמר, לבית ספר יש קומה אחת אז ככה שאפשר באמת להגיע עם הסולם וזה לא גבוה כמו שדמיינתי. ״רק מדיסון תזהרי עם הסולם,״ קייל הזהיר אותי, עליתי על שתי המדרגות הראשונות ושמתי בפקק של הדלי טיפה צבע והתחלתי לצבוע את הקיר הקדמי. ״קייל!״ צעקתי, ״מה קרה?״ הוא שאל בדאגה ועמד ליד הסולם, ״תמזוג לי עוד צבע לפה,״ אמרתי בחיוך והושטתי לו את הפקק. ״עצלנית, חשבתי שנפלת,״ הוא נאנח ולקח אותו. ״איך אני אוהבת את הדאגה שלך,״ אמרתי בחיוך מרוצה והוא הושיט לי הפקק. ״תזהרי ממני,״ הוא הזהיר וציחקקתי. ״למה תעשה לי?״ שאלתי וירדתי מהסולם בכוונה לשתות מהמים שלי. ״את זה,״ הוא עביר את המברשת על האף שלי, ״היי,״ קראתי עצבנית והחזרתי לו על הכתף. ״טוב דיי,״ אמרתי והלכתי אחורה כשהוא התקדם אליי עם המברשת בידו. ״הפסקת אש,״ הוא קרא ומשך את ידי שקירבה אותי אליו. ״אוי מה שאת עושה לי בגוף,״ הוא אמר וגרם לי לחייך, ״תנשק אותי כבר,״ אמרתי מתחרפת מהמגע שלו על עורי, הוא הניח את שפתיו על שפתיי ושוב פעם הרגשתי את התחושה הנעימה הזאת בבטן וזה לא היה המחזור.

״אנחנו מפריעים למשהו?״

אני אוהבת את הפרק הזה
מקווה שנהנתם ואהבתם את הפרק שבוע טוב✨🧡