Just The Way You Are

36

נקודת מבט מדיסון
״אני שונאת להזיע ככה,״ התלוננה אמבר כשאנחנו אנחנו בדרך למתחם של בית ספר, ״ובגלל זה אני לא אוהבת את שיעור ספורט,״ השיבה מייגן בחיוך מתנשא, ״בסדר, אבל הכל שווה בשביל לראות את ניק מתאמן,״ אמרה אמבר בחולמניות, גם קייל וואו בחיים שלי לא חשבתי שאני יכולה לבהות ככה. ״אבל באמת נקעת את הרגל מייגן?״ שאלה אמבר וגרמה לי לגחך היא כל כל תמימה שזה למות. ״כן,״ אמרה מייגן בציניות, שלפה את התחבושת מרגלה וחזרה ללכת נורמלי ולא כמו זקנה בת שמונים. ״אבל....״ אמבר עדיין לא מבינה וגרמה לי לצחוק. ״זונה,״ קראה למייגן, ״אני אוהבת אותך אמבר,״ השיבה מייגן בחיוך, ממתי יש לי חברות בנות? כבר שנים אני מבלה יותר בסביבת בנים, טוב נו נראה לי התרגלתי כבר.

״אני רעבה!!״ אמבר כמעט צעקה כשנכנסו לקפיטריה, ״זה ברור אחרי שעתיים של ׳ספורט׳.״ אמרה מייגן בגיחוך, ״חח מצחיק,״ השיבה אמבר בציניות, ״זה גם יכול להיות המחזור,״ אמרתי בצחוק, ״יש מצב,״ הסכימה אמבר וניגשנו למזנון. הדבר היחיד שאני אוהבת במורה לספורט זה שהיא משחררת אותנו כמה דקות לפני ככה שהיא חוסכת לנו את התור.
״אני רוצה אייס קפה בינוני ומאפה קינמון גדול,״ ביקשתי, לא ממש בא לי ארוחת צהריים אז הקורסון שלי תמיד מחכה לי.

התקדמתי לשולחן הקבוע שלנו לבדי כי אמבר לוקחת מהמזנון את כל מה שאפשר להכניס לפה. ״אבל איך הגעת לפנינו?״ שאלתי לא מבינה כשראיתי את קייל יושב בשולחן ושותה קולה. ״יש לי את הדרכים שלי,״ הוא אמר בחיוך שובב והתיישבתי לידו. ״מה לא הצלחת להוריד את העיניים היום?״ הוא שאל והניח את ידו סביב כתפי. ״תמשיך לחלום,״ אמרתי ונגסתי בקוראסון קינמון שלי. ״אבל ראיתי,״ הוא אמר, הוא לקח לי את הקוראסון מהיד והתענג עם ביס ענק. ״ואני צפיתי,״ השבתי ולקחתי חזרה את הקוראסון שלי. ״רואה?״ הוא שאל וסובב את ראשי אליו. ״מה?״ שאלתי והבטתי בעיניו החומות שמסקרנות אותי. ״אני רואה זוג דביקים שעוד דקה מתחילים להזדיין פה על השולחן,״ התפרצה מייגן בחיוך חמוץ והתיישבה. איך היא אוהבת להרוס, אבל באמת נהפכנו לדביקים.

״אני יוצאת,״ אמרתי וקמתי. ״לאן?״ שאל קייל בדאגה מיותרת ותפס את ידי. החלטתי להבריז מהשעתיים האחרונות כדי להתאמן לתחרות נשאר לי רק היום ומחר. ״לים,״ השבתי ולקחתי את תיקי. ״אבל יש שעתיים מתמטיקה,״ הוא הסביר ודחפתי את שערי למאחורי אוזני. ״קבענו ללמוד בהמשך השבוע,״ הסברתי והנחתי נישקה קטנה לחיו שהשתיקה אותו. ״ביי מאדי,״ קראה אמבר בחיוך והכניסה לפיה עוד ספגטי. ״אהה ותהייה בבית שלי בחמש,״ אמרתי לקייל ויצאתי מהקפיטריה לכיון הלוקרים.

״הולכת לאנשהו?״ שאל בלייק כשהוצאתי את הקסדה מהלוקר, ״לא משהו אתה צריך לדעת,״ השבתי וגילגלתי את עיניי. ״למה זה דווקא מעניין אותי,״ השיב בחיוך שטני, ״חשבתי שאתה שונא אותי,״ אמרתי בחיוך חמוץ וטרקתי חזק את לוקר בכוונה. ״איך אני יכול לשנוא אותך,״ הוא אמר בחיוך שגרם לי לגועל והעביר את ידו בשערי. ״דבר ראשון אל תיגע בי,״ אמרתי בזעם ותפסתי את ידו. ״ודבר שני אם אתה שונא אותי תדע שזה הדדי,״ אמרתי בחיוך חמוץ, שיחררתי את ידו והמשכתי ללכת כאילו השיחה הזאת לא התקיימה בכלל. ״זה לא משנה מדיסון אני תמיד אוהב אותך,״ הוא התקדם לצידי למה לעזאזל הוא לא מניח לנפשי, ״מה אתה רוצה מחיי?״ שאלתי מיואשת, ״שתאהבי אותי מדיסון! אני אוהב אותך מהיום הראשון שראיתי אותך כבר יותר משנה וחצי כמעט שנתיים ואיך שבא החנון הזה התאהבת בו זה לא הגיוני,״ הוא הסביר נואש, לא ממש מתאים לי שהוא יפתח את ליבו בפניי במיוחד שהוא מקניט ככה את קייל. ״תראה בלייק כנראה זה לא עבד לי ואתה לא פשוט לא מבין,״ אני לא מאמינה שניסיתי להיות כמה שיותר נחמדה לדבר הזה. ״מה אני לא מבין? איך זה שהאחת שאני רוצה לא רוצה אותי? איך אפשר שלא לאהוב אותי? העיקר כמות הבנות שאני מנפנף גדלה כל יום בגללך.״ הוא אמר ביהירות, ״תחשוב טוב,״ השבתי והבנתי שמה שמשך אותי בקייל זה האופי שלו חוץ מזה שהוא הוא חתיך ברמה של אל. ״ועכשיו אתה דיי מפריע לי אני צריכה לזוז,״ הוספתי והתקדמתי למחששה.