Just The Way You Are

16

נקודת מבט מדיסון
״בנות רדו לארוחת ערב.״ אמא שלי קראה מלמטה והתעלמתי. הוא נישק אותי ואני ברחתי במקום לומר לו את מה שאני מרגישה... ״את באה?״ אוליביה קטעה את מחשבותיי ועמדה בכניסה לחדרי בשילוב ידיים. ״לא, אני לא מרגישה כל כך טוב.״ שיקרתי וכיסיתי את פניי בשמיכה האפורה. ״טוב מה שאת רוצה מאדי.״ היא אמרה ושמעתי את צעדייה מתרחקים.
מה אני הולכת לעשות מחר? זה לא שאני יכולה להתעלם ממנו כל היום, אני לא בטוחה מה אני מרגישה באמת. אני מחבבת אותו אבל אני לא רוצה לפגוע בו ובטח שאני לא רוצה להיפגע. ״מדיסון מאיה ווסט רדי מיד לארוחת הערב!״ אמא שלי צרחה והשתמשה בשם האמצעי שלי למרות שהיא יודעת שאני לא אוהבת שמשתמשים בו. ירדתי לחדר האוכל למטה והתיישבתי במקומי ליד אוליביה מול הכיסא שאמור להיות של דיאנה אבל דילן בנו של ריצ׳ארד ישב. ״אומרים שלום מדיסון,״ דילן אמר. ״שלום דילן,״ אמרתי בחיוך ואחרי שנייה הורדתי אותו.
לא נגעתי באוכל חוץ מעוגת התפוחים של אוליביה שלה אני לא יכולה לסרב, כל הארוחה דילן חפר על הלימודים בקולג׳ ואוליביה סיפרה על היום שלה.
״מדיסון איפה היית היום?״ ריצ׳ארד שאל והרמתי את ראשי מהצלחת. ״בבית ספר,״ אמרתי לא מבינה מה הוא רוצה ממני. ״ואחרי בית ספר?״ אמא שלי שאלה, נו באמת שכחתי לרגע שאני מרותקת. ״הייתה לי שיחה עם המורה לגבי איזה עבודה ונשארתי קצת אחרי בית ספר כדי לסיים אותה, שסיימתי חזרתי הביתה.״ אמרתי ושיחקתי במזלג. ״טוב, אבל את עדיין מרותקת עד שתבצעי את העונש שלך.״ ריצ׳ארד אמר ברצינות והנהנתי. יופי הם לא יכולים לוותר לי על הריתוק הדפוק הזה, מי יודע מתי המנהל האידיוט הזה יחליט לתת לנו לצבוע את הבית הספר המזדיין הזה.

קמתי בגלל השעון המעורר שאומר לי עוד יום של בית ספר הגיע כיביתי אותו והלכתי לחדר האמבטיה. ראיתי את העיגולים השחורים מתחת לעיניי, שטפתי פנים וציחצחתי שיניים, כיסיתי את העיגולים השחורים עם קונסילר ושמתי עיפרון שחור כדי שיקח את הצגה מהעיגולים השחורים שמראים שבקושי ישנתי. מרחתי מסקרה ולסיום וזלין על שפתי היבשות. לבשתי גרביון שחור ומעליו שורט שחור קרוע אבל בקטנה. לבשתי גופיה לבנה ומעליה ג׳קט עור שחור. נעלתי סתם איזה סניקרס, לקחתי את התיק ויצאתי.

התקדמתי לכיתה שספר היסטוריה בידי. מה אני הולכת לומר לקייל אני מחבבת אותו אבל אף פעם לא הייתי בקשר.
״בוקר טוב!״ אמבר אמרה בחיוך כשמה לב שאני עומדת לידה והנחתי את הספר על השולחן שלנו. ״בוקר,״ אמרתי והתישבתי בכיסא לצד אמבר שעסוקה בלדבר עם איזה ילדה.

״מדיסון ווסט גשי מיד למשרד המנהל!״ המזכירה קראה בכרזה בתחילת השיעור השני. ״נו באמת מה עשיתי עכשיו?״ מלמלתי לעצמי. התקדמתי למשרד המנהל ופשוט נכנסתי. ״פעם הבאה דופקים בדלת.״ המנהל אמר. ״אוקיי סליחה.״ אמרתי וסגרתי את הדלת. לא יכלתי שלא לשים לב לנערה שיושבת ליד הדלת. ״בואי שבי.״ הוא אמר. התיישבתי מולו וכמובן שקייל ישב בכיסא שלידי ומבטו פנה אליי. ״שניכם יודעים בטח למה אתם פה. ״המנהל אמר. ״בטח,״ אמרתי וגילגלתי עיניים. ״כן,״ קייל אמר. זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שנפגשנו פה. ״אז אני רוצה שתצבעו את בית ספר שבועיים לפני גמר המחצית,״ הוא אמר ברצינות. ״ותעשו בדרך סיור למייגן.״ הוא אמר ואני וקייל הבטנו על הנערה ליד הדלת, כרגיל המנהל הזה יעשה הכל חוץ מאת העבודה שלו.
״סיימנו?״ שאלתי בחוסר סבלנות יודעת שיש לי את השיחה לנהל עוד רגע עם קייל בחוץ. ״כן.״ המנהל ענה ואני וקייל קמנו מהכיסאות. ״נשים קודם.״ קייל אמר בחיוך ופתח את הדלת. גילגלתי עיניים לעומת הנערה שגיחכה מהמצב.