Just The Way You Are

19

סוף סוף השנה הזו נגמרה מאחלת לכולם חופש שמח ושתהנו מהפרק💗

נקודת מבט מדיסון
״בוקר טוב!״ אני שומעת את קולו הנעים של קייל. ״בוקר,״ השבתי בפיהוק, הרמתי את השמיכה הלבנה מראשי ובאמת שאני יכולה לפתוח כל בוקר עם הקול הזה. ״תתארגני עוד עשרים דקות יוצאים.״ הודיע שנשען על המשקוף הדלת. ״יוצאים לאן?״ מודה לא כל כך הבנתי ושיפשפתי את עיניי. ״לבית ספר,״ אמר לא מבין מה אני רוצה, ״טוב בשביל להתארגן אני צריכה לחזור הביתה.״ השבתי כשיצאתי מהפוך הלבן בחוסר רצון. ״את יכולה לבוא ככה,״ הוא אמר ונעמדתי מול המראה העגולה שהייתה בחדר. ״זה בגלל שאין לך כוח לחכות לי?״ שאלתי וסידרתי את השורט שעלה קצת למעלה. ״אין לי בעיה להקפיץ אותך רגע,״ השיב באדישות שלא מתאימה לו. ״אני יכולה גם ללכת ברגל,״ אמרתי ושילבתי את ידיי. ״את לבושה בסדר, לפעמים אני לא יכול להבין בנות.״ אמר מיואש. ״בסדר אני אבוא ככה, רק אני יכולה ללכת לשטוף פנים?״ שאלתי כשנעמדתי מולו, עיניי סרקו את גופו המחוטב ולבסוף הגיעו לעיניו. ״בטח,״ השיב במבוכה וזז מהדלת. ״אהה ויש מברשת שיניים חדשה במגירה מתחת לכיור.״ הסביר כשיצאתי מהחדר. ״אוקיי,״ הנהנתי לחיוב ונכנסתי לחדר הרחצה.

שטפתי את פניי, פתחתי את המגירה, הוצאתי משם מברשת שיניים כחולה וצחצחתי שיניים. סירקתי את שערי החלק עם האצבעות וסידרתי את החזייה שהייתה חצי בחוץ.
ירדתי במדרגות לכיון ההסלון בכוונה שקייל יהיה שם. ״קייל!״ צעקתי כדי שהוא ישמע, ״מה אני במטבח,״ השיב והלכתי למטבח. ״איפה הטלפון שלי?״ שאלתי כהוא שתה מהכוס כנראה קפה מספל אפור. ״בשידה ליד המיטה איפה שישנת,״ ענה ועליתי חזרה לאותו החדר.

״את בטוחה שלא שכחת כלום?״ קייל שואל בפעם האלף כשאנחנו יוצאים לכיון החניה. ״לא,״ השבתי כבר מיואשת ושמתי את התיק על גבי. ״קחי,״ הוא אמר והביא לי את הקסדה. חבשתי אותה  בזמן שהוא עלה האופנוע. ״תעלי.״ הוא פקד, בדקתי שהתיק שלי סגור שוב וכרכתי את זרועותיי סביב מותניו.

״בוקר טוב,״ אמבר אומרת בעליזות כשאני מניחה את ספריי על השולחן וקייל הלך למקום שלו ליד ניק שכרגיל מבריז.
״בוקר.״ אמרתי בפיהוק והתיישבתי על הכיסא. ״את יודעת איזה יום היום?״ שאלה בחיוך רחב, ״יום חמישי,״ אמרתי לא מבינה מה היא רוצה ממני.
״וזה אומר שסופיה פה.״ השיבה נרגשת וגרמה לי לצחקק. ״סבבה אז נלך לראות אותה מאוחר יותר,״ אמרתי בחיוך קטן, אני מתה על הילדה הזאת היא יכולה להיות שטן קטן לפעמיים אבל היא כל כך חמודה. ״מה את לובשת מחר?״ שאלה ושכחתי לגמרי מהמסיבה של קמרון. ״אני לא בטוח באה,״ אמרתי בצער, אין סיכוי שאמא שלי והדפוק הזה יתנו לי לצאת. ״למה?״ שאלה כשהחיוך ירד מפניה והתיישבה על השולחן מולי. ״נראה לי יש אירוע.״ חירבשתי את החיים והשפלתי את מבטי לנעליי. ״אבל אני כנראה לא הולכת לזה.״ הוספתי שקר שוב  והחיוך התפרס על פניה. ״יופי כי הולכים לעזור לסדר הכל לפני.״ הסבירה, אוי נו באמת במה נדפקתי. ״כולם למקומות עכשיו!״ צעקה מיס גרין המורה החביבה עליי להיסטוריה ואמבר ירדה מהשולחן והתיישבה לידי.