Just The Way You Are

21

נקודת מבט מדיסון
נכנסתי הביתה מחויכת מתמיד, אני עדין לא מאמינה שאנחנו ביחד. כרגיל אין אף אחד, עליתי לחדרי ונכנסתי להתקלח. החלפתי לשורט לבן וחולצת בייסיק שחורה. לקחתי את המסרק משולחני והתחלתי לסרק את שערי. ירדתי למטבח להכין לעצמי תה ונשמעו דפיקות בדלת.
״דיאנה!״ קראתי בהתלהבות והיא משכה אותי לחיבוק. ״מה את עושה פה?״ שאלתי בחיוך כשסגרתי את הדלת, ״אסור לקפוץ לומר שלום למשפחה שלי?״ היא אמרה והרימה גבה, ״את רוצה משהו לשתות?״ שאלתי והלכתי למטבח. ״אני יכין לעצמי גרתי פה תקופה,״ היא הזכירה לי את התקופה הכי טובה שהייתה בבית הזה. ״אז איך בבית ספר?״ היא שאלה ושתתה מהספסל שלה. ״כרגיל. בקרוב אמורים להגיע מהקולג׳,״ אמרתי בלי עניין. ״אני מקווה שאת לוקחת את זה ברצינות.״ היא הזהירה, טוב אחרי שהיא למדה בקולג׳ הטוב ביותר בארץ היא תצפה ממני ליותר. ״אני בסדר, לא משנה לי איפה אני אלמד רק מה אני אלמד.״ אמרתי, ״טוב בואי נעזוב את הנושא הזה, מה אם הנער?״ היא שאלה בחיוך והבנתי שהיא מתכוונת לקייל. ״איזה נער?״ הכחשתי וניסיתי שלא לפלוט חיוך. ״נו זה שישן איתך בבית חולים ואחרי זה אני ואוליביה עשינו לך שיחה עליו.״ היא הסבירה ורק הזכירה את זה שהוא נישאר איתי שם גרם לי לחיוך קטן. ״את מתכוונת לקייל?״ שאלתי ושמתי את הכוס שלי בכיור, ״כן קייל, אז מה קורה ביניכם?״ היא שאלה והביטה בי. ״כלום רק חברים,״ הכחשתי והתחלתי ללכת לכיוון הסלון רק שדיאנה לא תראה את הפרצוף שלי. ״מאדי...״ היא קראה ותפסה בידי. ״לא יפה לשקר לאחותך הגדולה.״ היא אמרה בזעם מזויף. ״אני לא משקרת,״ שיקרתי שוב. ״מדיסון אתם ביחד?״ היא המשיכה ללחוץ. ״כן טוב לך,״ התנשפתי וחיוך קטן התפרס על פניי, ״את כל הפרטים עכשיו,״ היא דרשה והלכנו לסלון. ״אין שום פרטים זה מהיום ואני לא יודעת איך זה קרה.״ אמרתי נואשת והתיישבתי על הספה. ״בסדר, אבל אני חייבת לספר לאוליביה.״ היא אמרה בהתרגשות. ״רק לה לא לאמא ובטח שלא לריצ׳ארד.״ דרשתי. ״אהה ואם מדברים כבר על אוליביה איפה היא?״ דיאנה שאלה והדליקה את הטלויזה הגדולה בסלון. ״בטח אצל מקס,״ שיערתי מה שחסר לי שאני וקייל נהיה כמו הדביקים האלה אחד בתחת שלי השני.

״אני צריכה את העזרה שלך.״ אמרתי עכשיו שאני וקייל ביחד אני חייבת ללכת מחר לקמרון. ״במה?״ היא שאלה והביטה בי. ״יש מחר משהו אצל קמרון ואני חייבת ללכת מחר,״ אמרתי ודחפתי קובץ שיער למאחורי האוזן. ״נו אז תלכי.״ היא אמרה ולא מבינה מה אני רוצה ממנה. ״יש בעיה.״ אמרתי והשפלתי מבט. ״מה הבעיה?״ היא שאלה בסקרנות. ״אני סוג של מרותקת בגלל ריצ׳ארד ואין סיכוי שאמא והוא יתנו לי לצאת.״ אמרתי מבוישת. ״אז אני יטפל בזה בארוחת הערב רק אוליביה צריכה לבוא.״ היא אמרה. ״תודה,״ אמרתי בחיוך וחיבקתי אותה. ״למה חיבוק בלעדי?״ אוליביה שאלה מאוכזבת בפתח הדלת. ״נו בואי כבר,״ דיאנה דרשה ואוליביה רצה אלינו. ״חשבתי שיש לך את מקס לחבק.״ אמרתי בחיוך. ״אבל הוא לא כמוכן,״ היא אמרה והמחצה אותנו בחיבוק.