נקודת מבט קייל
יצאתי בזעם מביתה מבלי לדעת מה אני עושה. היא צודקת למה אני חייב להיות כל כך טיפש, ממתי מדיסון חושפת את הבטן שלה חוץ מבגד ים. היא לא איבון יש משהו במילים שלה היא שונה, הן לא אותו דבר. איך אני אמור לתקן את זה? האירוע ביום חמישי, אני לא רוצה לאבד אותה אני באמת אוהב אותה.
נכנסתי הביתה ועליתי ישר לחדרי החלפתי לבגדי ספורט ודפיקת נשמעה על דלת חדרי. ״חזרתם?״ שאלתי בהלם כשראיתי את הוריי בפתח הדלת, ״כן אנחנו פה ועכשיו זה לתמיד,״ השיבה אימי והתנפלה עליי בחיבוק חם של אמא. ״שלא תחנקי את הילד סופי,״ אמר אבא שלי והביא לי חיבוק. ״אמבר יודעת?״ שאלתי כשירדנו למטה. ״כן היא סיפרה לנו הכל כולל על זה שיש לך חברה חדשה,״ היא אמרה בחיוך כשהם התיישבו על הספה השחורה, מדיסון אוי מדיסון אני צריך אותך. ״תזמין אותה לארוחה אנחנו נשמח לפגוש אותה,״ הוא ביקש ונשען על הספה. כן טוב שהם נזכרו לחזור. ״אנחנו..״ ״רבתם?״ אימי קטעה אותי, ״סוג של..״ ניסיתי להסביר על הריב המטופש שאני אשם בו. ״אני אחזור מאוחר יותר,״ אמרתי ושניהם הנהנו.
התחלתי לרוץ מה שבדרך כלל משחרר אותי מהכל. אבל יש משהו שיושב עליי שאני יודע שפגעתי באחת שלי, אני לא מוכן לאבד אותה, אני צריך אותה כדי לנשום. אני צריך להרגיש ידיה משחקות בשערי זו התחושה הכי נעימה שאפשר להרגיש ועוד אמרתי שאני אלמד אותה לאהוב. ככה לא אוהבים ככה פוגעים ועוד על מה על חולצה. אני צריך לתת לה את החופש שלה, את הבחירות שלה, במילא החיים שלה לא קלים ואני רק מקשה עליה.
הגעתי לאזור החוף, רואה זוגות רצים להם ביחד. חשבתי שהיום אנחנו נהייה אחד מהזוגות האלה. אני רק מדמיין או שזה שערה הג'ינג'י שעף לו ברוח, לא היא לובשת בגדים אחרים. מדיסון שלי בחיים לא הייתה מחליפה חולצה בגלל שאני אמרתי לה. היא עקשנית ועוד יותר ממני, זה מה שאני אוהב בה. היא לא מאפשרת לי לשלוט עליה, היא לא באה עם הוראות. לפני שהיינו ביחד אחרי כל ויכוח חזרנו להיות ידידים מה יהיה אחרי הריב הזה? אולי היא לא תסלח לי בכלל.
נקודת מבט מדיסון
עליתי לחדרי במהירות, יצאתי למרפסת ופרצתי בבכי כמו ילדה בגן. הרוח הקרה מעיפה את שערי ומייבשת את הדמעות שלא רוצות להפסיק לנזול על לחיי שבטח האדימו. רק כשהוא יצא הבנתי מה עשיתי, איזה סתומה אני גרמתי למי שאני אוהבת ללכת ועוד על מה. למה אני חייבת להיות כל כך עקשנית? למה פשוט לא יכלתי להחליף חולצה כמו כל חברה נורמלית שהייתה מחליפה? ואז כל מה שאמרתי לא היה יוצא לי מהפה. מה עשית מדיסון? איך את מתקנת את זה עכשיו? למה אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור. העיקר יותר מוקדם חיכיתי פה כדי שהוא יגיע חשבתי שהוא שכח, שהוא לא רוצה לבוא ובעצם אני זו שאמרה לו ללכת.
הבטתי במראה, עיניי נפוחות ובוהקות יותר ממה שהן ברגיל, יפות יותר ככה תמיד אמרו לי כשהייתי קטנה. מי אומר לילדה שהיא יותר יפה כשהיא בוכה באמת. לחיי אדומות ודביקות מהדמעות. תראי אותך מדיסון! את בוכה מבחור! למה? למה לעזאזל הוצאתי את המילים האלה מהפה שלי, אני רק רוצה לשמוע את קולו המהפנט להביט בעיניו שתמיד סיקרנו אותי. להרגיש את המגע שלו שתמיד גורם לי להרגיש בטוחה.
לגלוש כרגע אני לא יכולה כי חושך, אין סיכוי שהוא שיצא לרוץ ועוד במקום שאני ארוץ בו. החלפתי לגופית ספורט לקחתי את האוזניות שלי ויצאתי לפחות אני יכולה ללכת לחוף.
נשמתי את ריחו של הים שכל כך רוצה לגרום לי להוריד את בגדיי ולהיכנס עליו. חלצתי את נעליי והתיישבתי על החול הרך. תמיד צחקתי על הזוגות האלה שרצים ביחד עד היום קייל ואני יכולנו להיות הם. למה למה אני חייבת להיות ככה ולא כמו כולם? מה אם הוא יסלח לי? מה אני אעשה אולי אני אחזור לשם אבל נשבעתי שזה לא יקרה והינה הדמאות עולות למה אני בוכה?
״מאדי,״ קול העיר אותי מהמחשבות, משכתי באפי וניגבתי את הדמעות שהמשיכו לנזול. ״מאדי!״ זיהיתי כבר את קולה המודאג של אמבר. ״היי,״ אמרתי בחיוך מאולץ והסתובבתי. ״מאדי,״ מייגן קראה בהלם כנראה בגלל שאני נראת נורא. ״הכל בסדר?״ שאלה אמבר בדאגה וכל אחת מהן התיישבו בצידי האחר. ״כן,״ לא! הכל לא בסדר! אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי. ״את רוצה לספר לנו?״ שאלה מייגן וכנראה שהיא לא מאמינה לי. ״סתם באמת כלום,״ השבתי ושיחקתי בחול שקר ולא חם כמו שאני אוהבת. ״מאדי אף פעם לא ראיתי אותך בוכה, כנראה שזה קשה את יכולה לסמוך עלינו.״ הסבירה אמבר בחיוך מעודד, ״אנחנו תמיד פה,״ הוסיפה מייגן, יש לי חברות בנות אני עדיין לא אמינה, ״סתם אני וקייל רבנו על גוזיית ספורט,״ הסברתי בקיצור והן פשוט נדהמו. ״אח שלי תמיד עושה סצנות מבגדים בגלל שהוא אומר שגברים זה עם חרא וכל השטויות האלה,״ הסבירה אמבר בלי לדעת הכל, ״אבל אני סוג של אמרתי לו ללכת,״ הסברתי ודמעות יצאו שוב הן לא נגמרות. ״אוי...״ מילמלה מייגן וחיבקה את כתפי. ״שומעת שקודם כל תתנצלי,״ פקדה עליי מייגן, ״אבל אם הוא לא יסלח לי?״ אמרתי בתסכול, אני מתחילה לאבד את זה מה קורה לי אני רק שעה ומשהו בלעדיו ואני מתחרפנת. ״דבר ראשון זה אח שלי הוא תמיד יסלח לך. דבר שני הוא לא יכול לנשום בלעדיך, הוא חולם עלייך והדבר שהוא הכי מפחד זה לפגוע בך.״ הסבירה אמבר, אז אני לא היחידה שחולמת עליו. ״אבל אני חושבת שאני זו שפגעתי בו,״ אמרתי ביאוש והשענתי את ראשי על כתפה של מייגן, ״הוא יסלח מאדי אין לך ממה לדאוג,״ אמרה מייגן ואני מקווה שהיא צודקת.
״לא לשפוט אנשים שעושים טעויות.״
פרק קצר ואני שבורת לב כי אני יודעת מה ההמשך
כבר נצח לא היה נקודת מבט קייל והתגעגעתי אליו למרות שאני פחות מצליחה לכתוב מהנקדות מבט שלו.
מקווה שאהבתם את הפרק ושבת שלום ✨🧡
YOU ARE READING
Just The Way You Are
Fantasy-הושלם- היא הייתה ילדה רגילה לפני שקרה הגרוע מכל, הפחד הכי גדול של כל ילד. מאז ליבה ננהל ולאף אחד היא לא נתנה להיכנס. ״אני אוהב אותך בדיוק כמו שאת.״ נפלתי בעיניה הירוקות. ״אני לא יכולה לאהוב.״ היא אמרה בעצב והשפילה את ראשה. ״אז אני אלמד אותך מזה לאה...
