Just The Way You Are

43

נקודת מבט קייל
אוקיי יש לה דופק. ״מדיסון אני צריך שתתעוררי,״ מילמלתי מתוסכל, ליטפתי את לחייה בעדינות עברתי על כל נמש ונמש היא כבר כמה דקות ככה. לבסוף קמתי להביא קצת מים, פתחתי את פיה ושפחתי כמה טיפות. אחרי שניות בודדות היא ירקה את המים ועיניה התקשו להיפתח. ״קייל?״ שאלה מבולבלת, קולה רועד כי כנראה פוחדת.

נקודת מבט מדיסון
״אני פה הכל בסדר.״ הצמיד אותי לחזהו המוצק והאחיזה החזקה שלו בגופי גורמת לבטני לכאוב מהמכות ככה שיללה קטנה יוצאת מפי. ״אני מצטער,״ השיב מיד ושיחרר איתי. ״מדיסון מישהו יודע מזה?״ שאל בפתאומיות כשניסיתי להתרומם מהריצפה אבל מעדתי אחורה. הרגשתי את ידיו אוחזות במותניי ומקימות אותי מהרצפה. ״מדיסון?״ שאל שוב כשסובב אותי אליו. ״ל-לא.״ אמרתי בשקט מובך והשפלתי את ראשי. ״למה?״ הביט בי מבולבל, מעניין למה באמת.
״זה לא חשוב, את שיקרת לי נכון? כל הצלקות ממנו?״ שאל באכזבה כשהביט בעיניי הנוצצות כי הדמעות רוצות לרדת. ״לא הייתי לי בררה!״ צעקתי מהחוסר אונים שאני נמצאת בו כבר כמה שנים. ״תספרי לי,״ הוא חזר לטון קולו הרגיל והניח את ידו על לחיי.

״היינו משפחה מושלמת, הורים מצליחים, שלוש בנות חרוצות, יפות וחכמות.
יום אחד אבא טען שהוא מאוהב במישהי אחרת וריסק את ליבה של אימי.
אוליביה לקחה את זה קשה אבל התגברה עם הזמן. דיאנה טענה שכבר הרבה זמן הוא התנהג מוזר, אבל לא נתנה לזה צומת לב כיוון שהייתה בקולג׳.
אני לא יכלתי לדבר איתו, להסתכל עליו, נגעלתי ממנו. הוא שבר וריסק את ליבה של אמא שלי שהייתה העמוד שדרה בחיי.
אחרי כמה שבועות אמא הכירה את ריצ׳ארד והתאהבה בו. היא אמרה שהוא ההזדמנות השנייה שלה כי מי לא רוצה להרגיש שוב אהבה. הם התחתנו וריצ׳ארד עבר לגור איתנו פה.
הפעם הראשונה שהוא באמת היכה.. אותי הייתה שלא הגעתי בזמן כמו שהייתי אמורה או על סתם ציון פחות טוב מהר מאוד זה פשוט נהפך לתחביב שלו. הוא איים שאם אני אספר למישהו הוא יהרוס את חיי למרות שכבר הרס ויפגע באוליביה.״ שפכתי הכל, את כל מה שעברתי בחמש השנים האחרונות.

קייל בחן את פניי שבטח מרוחות בשאריות איפור והוביל אותי למטבח. ״אני מצטער זה לא מגיע לך.״ אמר בקול שקט כשלקח קרח מהמקפיא והניח אותו על לחיי. ״כנראה שכן אם הוא בחר להרוס את חיי.״ לחשתי כשהשפלתי את מבטי לכפות רגליי היחפות. ״תקשיבי לי טוב! מדיסון את בן אדם מדהים ובלי קשר אלייך זה לא מגיע לאף אחד.״ התעקש כשהרים את ראשי להביט בעיניי. ״מדיסון!״ קולו החזק של ריצ׳ארד נשמע וגרם לי לבלוע את רוקי. ״אני מזמין משטרה.״ הודיע קייל, זרק את הקרח על הריצפה ומשך אותי לכניסת הבית. ״לא קייל,״ קולי רועד כשהוא מחזיק את ידי בחוזקה. ״שתי ילדים טיפשים אתם לא יודעים עם מי התעסקתם.״ קולו הקפיא אותי. ריצ׳ארד הופיע, מבטו זועם מתמיד, דם יבש מכתים את פניו ועיניו משדרות שאני לא אצא מפה במצב טוב. קייל פתח במהירות את הדלת ורץ גורר אותי איתו לבחוץ שאני מייללת מהכאבים בכל גופי. אני לא רוצה להסתכל לאחור אבל אני שומעת את צעדיו של ריצ׳ארד מתקדמים אחרינו. קייל פתח את שער הכניסה ורצתי איתו כמעט חסרת כוחות אל מעבר הכביש הרחב. חצינו את הכביש ופתאום קול צרחה נשמעה וצפצפה חזקה של משאית. עצרנו מיד והסתובבנו. קייל מושך אותי לגופו החם, ומעביר את ידו בשערי. עיניי נפערו ישר למראה של ריצ׳ארד משוטח על הכביש וחולצתו הלבנה מתחילה להיספג מדם. ״אני חושב שנצטרך עכשיו להתקשר למשטרה.״ הוא נישק את ראשי בעדינות.

פרק קצר מאוד אבל אני אוהבת אותו מקווה שאהבתם ושבת שלום✨🧡