Just The Way You Are

7

נקודת מבט אמבר

"קבלו את נבחרת צמרות!" צעקה אלכסה למגפון, היא והמעודדות שמאחוריה התחילו לנסות להרשים את שחקני הקבוצה כשניק רץ ראשון לא ממש מתעניין בהן. אני עדיין לא מאמינה שאני פה, אני כבר רואה את הנכשל בבוחן וגם בטוח יהיה מצב לא נעים עם ניק.

"מול מי המשחק?" שאלה מדיסון בחוסר עניין והניחה את רגליה על ברכיו של ז'אק. "מול תיכון ריאל." השיב קייל מיד כשז'אק הנהנן להסכמה. "וזה החצי גמר?" שאלתי לא מבינה, עברו רק שבועיים מתחילת הלימודים. "כן, אם הם ינצחו הגמר יהיה נגד תיכון מעורבים." הסביר קייל וממתי כדורגל מעניין אותו. השריקה נשמעה ומיד כולנו סובבנו את מבטינו למגרש.

הבטתי בניק, הספרה 11 על גבו וקשה לפספס אותו. הוא פשוט שולט במשחק ולא נראה לי יכול להיות גרוע במשהו. הדרך שבה הוא מעביר את ידו בשערו נראה לי גורמת לי טיפה לבהות בו.

"מחצית!" צעק השופט ושרק במשרוקיתו. "איך בינתיים?" ניק נצץ, הוא לא אמור להיות בכלל החדר ההלבשה? "משחק טוב," חייך ז'אק. קייל הסכים איתו למרות שרק עכשיו הרים את ראשו מהטלפון. "פחות מתחברת לספורט." מדיסון משכה בכתפייה. "ידוע." מלמל ז'אק, גרם למדיסון לגלגל את עיניה. ניק הביט בי, הוא הרים את חולצתו וניגב את מצחו חושף את שרירי הבטן המרשימים שלו. הוא קרץ לכיווני והפנה אלינו את גבו מתקדם לשאר קבוצתו.

"כרטיס צהוב!" צעק השופט אחרי ששחקן מהקבוצה השנייה התנפל על בלייק. "זה הדבר הכי מעניין שקרה במשחק המשעמם הזה." הכריזה מדיסון מאושרת ולא הפסיקה לצחוק. "מסכים איתך." קייל צחקק גם כן. התוצאה אחת אחת והמשחק הזה לא נגמר. יש בערך דקה לסיום, רק שהכדור העובר לניק שעבר את ההגנה והבקיע במהירות. תודה לאל שריקת הסיום נשמעה ורוב הקהל מבית הספר שלנו ירד למגרש בהתרגשות.

"מסיבת ניצחון בחוף הצפוני בתשע!" צעק מישהו במגפון. הבטתי במדיסון שעוד שנייה נראה לי נרדמת. עכשיו שמונה ככה שיש לנו שעה וחצי ככה. "מאדי?" נערתי את כתפה. "את הולכת?" שאלתי, אם היא לא באה אין לי כל כך מה לעשות שם. "כן תבואי אליי כשאת מוכנה." הודיעה. היא התמתחה ונפרדנו לשלום.

השומר בשער נתן לי להיכנס ואחרי דקה כבר צלצלתי בפעמון. "מי זה?" שאל קול שלא זיהיתי. "אני חברה של מדיסון מבית ספר." הסברתי ומיד הדלת נפתחה על ידי נערה שנראת קטנה ממדיסון אבל דומה לה. "היי, אני אוליביה אחותה הקטנה של מדיסון." הציגה את עצמה בחיוך וסגרה את הדלת אחרי שנכנסתי. "אמבר." חייכתי אלייה חזרה. "היא בחדר שלה." הודיעה אוליביה ועליתי במהירות במעלה המדרגות לחדרה של מדיסון.

"לא שכחת לשים בגד ים נכון?" שאלה מדיסון כשהיא לובשת מעל חזיית הבגד הים הלבן והמעוטר בצדפים חולצה כחולה. "לא," קפצתי על מיטתה הגדולה והנוחה. לבשתי בגד ים שחור, הוא כאילו שני חלקים אבל הוא מחובר ולבשתי איתו רק שורט שחור קצר. "מאדי הלכתי עם מקס." צעקה כנראה אוליביה מלמטה. "טוב איב תזהרי." השיבה מדיסון כשהיא מסרקת את שערה הג'ינג'י והארוך הוא מגיע לפחות עד גבה התחתון. "למה לא אמרת שיש לך אחות היא ממש חמודה?" שאלתי לא מבינה. "לא יצא לי." מדיסון משכה בכתפייה.

הגענו לחוף, היום הוא מקושט במנורות רבות אשר מאירות את המקום וכמות האנשים שפה נראה לי לא נספרת. לעומת לפני כמה ימים שהיה שומם וחשוך, אבל אני לא יודעת כי הלכתי בדיוק בשקיעה. "אמבר, מאדי!" שמענו צעקות, שתינו הסתובבנו לראות את ז'אק וקייל מנופפים לנו. "סוף סוף הגעתן," קייל נראה טיפה מודאג לעומת ז'אק. "כן, ממש דאגנו." אמר ז'אק בציניות. "בטח," גלגלה מדיסון עיניה. "מאדי למה לא אמרת שאחותך היפה פה?" שאל ז'אק בחיוך שובב שכאוליביה עברה עם בחור לידנו אבל לא מבחינה בנו. "תתרחק ממנה." מדיסון אמרה טיפה מאיימת. "טוב אני הלכתי לשתות." הודעתי כשראיתי את ניק מדבר עם נערה גבוהה. "לא יותר מידי," הזהיר קייל וגלגלתי את עיניי בתסכול.

"לא ידעתי שאת שותה." אמר קול, הסתובבתי לראות ניק עם בקבוק זכוכית כלשהו בידו. "אז עכשיו אתה יודע." אמרתי, הסתובבתי חזרה והתחלתי ללכת רק שהוא תפס את זרועי בחוזקה. "אמבר למה את מתחמקת ממני?" הוא משך את ידי וגרם לי להביט בו בכוח. "כי אני מפחדת." הכרזתי בלי בררה, אני מפחדת שזה יקרה שוב. "ממה?" שאל לא מבין ואני יכולה פתאום לראות דאגה בעיניו. "להיפגע." הוצאתי את זה. אני ממש לא רוצה לחוות את זה שוב. "אמבר אני בחיים לא אפגע בך." אצבעותיו החמימות ליטפו את לחיי ומרימות את ראשי להביט בעיניו. "איך אני אדע?" אחזתי בידו והורדתי אותה מפניי. "מהרגע הראשון שראיתי אותך, התאהבתי אמבר. אני אעשה הכל שתהיי איתי, לא משנה איך וכמה זמן זה יקח. העיקר שתהיי שלי." אמר ברור. ליבי פועם כשהוא אוחז בידי ונושק לה. הנחתי את ידי על פניו והטחתי את שפתיי על שפתיו. הוא עזב את הבקבוק ונתן לו ליפול על הרצפה כשאחז במותניי וקירב אותי אל גופו.

"אמבר!" קרא קול מוכר, אבל בחרתי להתעלם. "אמבר מה לעזאזל?" זאת הייתה צעקה, יד אחזה בכתפי ומשכה אותי מניק. "מה?" הסתובבתי בזעם לקייל. "מה קורה פה?" הוא עזב אותי ושילב את ידיו עצבני, טוב יש לו סיבה. "אנחנו ביחד." הכרזתי במהירות ואחזתי בידו של ניק כשחייך. "תשבור לה את הלב אני אשבור לך את הצוואר." איים קייל לא מתרגש, רגיל כבר. "אני לעולם לא אפגע בה." הכריז ניק מחזק את אחיזתו בידי. "אני סומך עלייך סיס בלי שטויות." טפח קייל על כתפי והלך.

אני אוהבת, אני אוהבת את זה שאנחנו יושבים על החול הנעים ולומדים להכיר אחד את השנייה יותר. "אתם באים למים?" התקדם אלינו ז'אק ואחריו קייל ומדיסון שמצחקקת ונראת מחוקה לגמרי. "כן," "לא," אני וניק השבנו ביחד. "עשיתי פן." אמרתי בחיוך מתחנן. "אבל מה אכפת לך, יהיה כיף לאב." לחש לאוזני וחיוך עלה על פניי מהכינוי המטופש שלו. "רק בגללך," חייכתי אל ניק והתרוממתי מהחול.

נקודת מבט מדיסון

אני לא יודעת כמה שתיתי, אבל בא לי לשכוח את החיים שלי לכמה שעות, להיות בעולם אחר ולהנות. "קרב תרנגולים!" צרח קול וישר הרגשתי באוויר. לא שמתי לב בכלל מי מרים אותי, לא אכפת לי כרגע מכלום.

"המנצחים מאדי וקייל!" צעק עוד פעם הקול. פתאום התחלתי להרגיש מיגרנה נוראית ונראה לי עולה לי קיא. "רגע!" צעקתי אבל כבר העיפו אותי למים וראיתי שחור.

נקודת מבט קייל

"והמנצחים הם מאדי וקייל!" ז׳אק צעק והעפתי את מדיסון למים אבל היא לא עלתה חזרה. 

בתמונה למעלה אוליביה💔
מקווה שנהנתם מהפרק✨🧡

(הפרק נכתב מחדש