מתוק יותר מהמציאות

פרק 24 - בַּיִת שֶׁהָפַךְ לְזָר

בס״ד

האנשים הופכים שונים, וגם המציאות משתנה. אבל עם האנשים זה יותר כואב, כי משהו בלב שלי אומר שהם לא יחזור לעצמם. ואז אני מביטה בהם. במי שהיה לי לחצי בית, ואני כבר לא רואה בהם בית. אני רואה בהם רק הרס ופחד. בעיקר פחד. הכל מתחיל להיות אחרת, וכל שנותר לי, זה לקוות שבסוף יהיה טוב.

*

השבת נכנסה כבר לפני כמה שעות. סיימנו את ארוחת ערב שבת ולאחר חצי שעה אליאב הגיע אלי. אבא שלי החליף איתו כמה מילים, ולאחר מכן יצאנו שנינו מהבית שלי. הורי לא עפו על אליאב. הם ידעו שהוא התפרק אחרי המוות של אחותו שקד, והם גם ידעו שהוא הפך לאדם אחר בעקבות המקרה. הם האמינו שהוא אדם טוב. והוא באמת כזה. אבל הם העדיפו אותו רחוק ממני.
אני ואליאב התחלנו ללכת לכיוון ביתו של עדן. זאת הייתה הליכה קצרה. של לא יותר מחמש דקות.

״מה...?״ אליאב פתח לפתע. ״מה איתך?״ הוא שאל.

״אחלה, מה איתך?״ השבתי לו ברוגע.

הוא נאנח. ״ימית אל תשגעי אותי. מה איתך?״ הוא ישר אמר בתקיפות כאילו עשיתי משהו רע.

״הכל טוב, אליאב. מה אתה רוצה?״ הרמתי מעט את קולי ונאנחתי. מיום ליום אליאב השתנה יותר ויותר. כבר לא זהיתי אותו. היו לו מצבי רוח הפכפכים שבכל רגע רק התגברו. והיה לי קשה להודות בכך, אבל התחלתי מעט לפחד ממנו.

״אז למה את ככה מרוחקת? יש לך מבט אחר בעיניים,״ אליאב סינן.

גיחכתי בגלגול עיניים. ״התחלת לקרוא לי בעיניים?״

״ימית,״ אליאב אמר בטון אזהרה.

״אליאב,״ החזרתי לו בטון מלגלג. לא ידעתי מה יש לי. זה פשוט יצא ממני. בכל שיחה שלנו בטלפון הוא ישר התעצבן עלי על כלום ואחרי שניה התחרט. בכל פעם שהוא שמע שברחתי מהפנימיה הוא היה מתהפך ומתעצבן כמו חיה, ואני בכל פעם מחדש סיימתי את השיחות טלפון האלה כשאני בוכה. הקשר שלנו לאט לאט נהיה יותר ויותר הרסני. כבר נפגעתי מהקשר הזה המון בעבר, וידעתי שאני אפגע ממנו עוד. לא הייתי נאיבית.

״כוסאמק, ימית!״ אליאב התעצבן. זה כבר נהיה הרגל. ״מה קרה?! דברי איתי! אני רואה שעובר עלייך משהו! את לא מפסיקה להתרחק ממני ולתרץ את זה בזה שאת עסוקה!״