מתוק יותר מהמציאות

פרק 30 - חֲתוּלָה שְׁחוֹרָה בְכִיכׇרְ

בס״ד

הכל פה מבולגן והראש שלי עוד יותר. יותר מידי תחושות מוזרות ביום אחד ואני כבר מבולבלת. מחליטה שינוי ואז המציאות שוב מכה בי בחוזקה. יום אחד חזקה בשביל לקום ויום אחר חלשה מידי בשביל החיים. הכל הולך ונעלם כשיש לי אחרים שלא עוזבים אותי פתאום. ובעיקר איזה אחד שדואג הרבה וגורם לי להתבלבל יותר.

*

״פאק,״ מלמלתי בלחש כשההבנה נפלה עלי. הנחתי את ידי על פי בהלם והרגשתי את הלב שלי קורס. הדמעות החלו לצאת מעיניי וכל שרציתי לעשות זה להחזיר את הגלגל לאחור. ולפתע פשוט התחלתי לרוץ בדמעות אל הכניסה לבית של משפחת אדהן. שמעתי במעומם את עדן צועק לי משהו ואז הוא התחיל לרוץ אחריי. אחריי זה שמעתי גם את הצעקות של מלאכי ואז כנראה גם הוא התחיל לרוץ אחריי, כי שמעתי כמה אנשים מאחוריי. הגעתי לדלת הראשית ופשוט יצאתי הבית במהירות, מתחילה לרוץ לכיוון הזולה כשהלב שלי לא מפסיק לדפוק בחוזקה. מלאכי ועדן לא הפסיקו לרוץ אחריי ולצעוק לעברי, ובתחילת הדרך הם הגיעו אלי ועצרו אותי. מלאכי אחז בגופי ומנע ממני להמשיך לרוץ. התחלתי להשתולל ולנסות לצאת מזרועותיו, אך הוא היה חזק ממני והכל היה לשווא.

״היי, חיים שלי, מה יש?!״ מלאכי שאל בבהלה ובחוסר הבנה. עדן ניסה להרגיע אותי גם הוא אך הייתי בתוך מערבולת של רגשות. לאחר כמה שניות הלל הגיעה גם היא לעברי בריצה. היא התנשפה והביטה בי במבט מבולבל.

״מה קרה?״ היא שאלה. אך אני עדיין בכיתי כאילו כל העולם חרב. הדבר היחיד שהידהד בראשי היה שאליאב מזיק לעצמו בגללי. שהוא יכול למות. שבשניה החיים שלו יכולים ללכת ממנו - וכל זה באשמתי.

״א-איפה הוא?״ מלמלתי במבעד לדמעות, פונה אל עדן.

״הכל בסדר, כפרה שלי. הוא בסדר,״ עדן ניסה להרגיע אותי. הוא אחז בזרועי ואז משך אותי ממלאכי וחיבק אותי חיבוק חזק. בכיתי על כתפו ורק רציתי לעצור את הסרט הרע הזה.

״איפה הוא?״ המשכתי למלמל מבעד לדמעות כשאני קבורה בזרועות של עדן. עדן לא ענה לי, הוא המשיך לחבק אותי חזק וללטף את גבי. מלאכי והלל שתקו ורק הביטו בנו, מנסים להבין מה קרה. ״איפה הוא, עדן?!״ שאלתי שוב, הפעם בקול יותר.

״די, חיים שלי. די. הכל בסדר,״ עדן המשיך להתעלם וניסה להרגיע אותי במשפטים קלישאתים. זה לא הרגיע אותי. ידעתי שאליאב לא בסדר ועדן אומר זאת רק כדי להרגיע אותי.