מתוק יותר מהמציאות

פרק 32 - רֵיחַ שֶׁל סוֹף

בס״ד

אהובות לבבי,
הפרק הבא מבוסס על מקרה אמיתי שאני מכירה אישית, והפרק כנראה יהיה קשה לקריאה לחלקכן, לכן אם יש קטעים שקשים לכן - תדלגו!
בהתחלה חשבתי לוותר עליו בגלל שהוא קשה נפשית גם לקריאה וגם להכלה, אבל התייעצתי עם חברה מפה והיא אמרה לי שדווקא בגלל שהוא קשה אני צריכה להכניס אותו ושלצערנו זה החיים האמיתיים אז אין טעם לברוח מזה. והאמת שאני מסכימה איתה אז החלטתי שכן לכתוב את הפרק הזה וגם חשוב לי שאנשים יכירו מציאות כזו וידעו שזה קיים וזה נוכח.
שתיהיה לכן קריאה מהנה נשמותיי,
אני מחכה לשמוע מה אתן אומרות וחושבות על הפרק, אל תחסכו במילים💛

*

הבית הישן שלי התרסק ואז גם הלב שלי התרסק יחד איתו. אני יורדת למטה ואז עולה קצת ואז שוב יורדת, הפעם נמוך מידי, ואז קצת עולה, ופתאום יותר, ואז נפילה גדולה מידי. הכל כל - כך מוזר. הלב שלי כבר מרוסק. לא יודעת אם יש לו בכלל תרופה.

*

את השבועיים בפנימיה העברתי בקושי רב. לא דיברתי עם אליאב מילה. הוא לא התקשר אלי בכלל ואני לא אליו. הבנתי שבאמת זה נגמר. שאין כבר דרך חזרה. עם עדן דיברתי כרגיל ואת הסיפור של מלאכי עדיין ניסיתי להבין. שלחתי לו בתחילת השבוע הודעה, רציתי להבין דברים ולדעת מה קרה. הקשר הזה לא רק שלו, הוא גם שלי. אבל הוא התחמק בתשובתו ואמר שהכל טוב. לא האמנתי. ידעתי שקרה משהו. הוא לא שלח לי שום הודעות בהמשך השבוע. הוא לא דיבר איתי, לא החליף מילה. בכל מקום שהלל דיברה עם מלאכי אני מיד קמתי והלכתי, לא מסוגלת לשמוע את קולו בידיעה שמשהו קרה. הלל לא התערבה עוד. היא נתנה לנו לטפל בבעיות שלנו לבד. בכל בוקר שהתעוררתי קיוויתי לראות הודעה ממלאכי. הודעת הסבר. משהו. רק לדעת שהכל בסדר. שלא פגעתי בו בטעות כשלא שמתי לב. שלא עשיתי משהו רע. לא אהבתי לחיות בחוסר וודאות. זה עשה לי לא טוב. אך בכל פעם שפקחתי את עיניי שום הודעה לא נשלחה. ואני נאנחתי ונשכתי את שפתיי, מתלבטת אם לשלוח לו שוב הודעה, לא לוותר. אך האגו היה חזק ממני ולא שלחתי. לא עשיתי דבר. והשבועיים הגיעו לסיומם. אני והלל התארגנו ליציאה הביתה, ובשעות הצהרים לאחר הלימודים, לקחנו את הדברים שלנו והתחלנו בנסיעה הארוכה. בהתחלה דיברנו קצת, אך לאחר מכן כל אחת שקעה בעצמה ושמה אוזניות בזמן שאנחנו עוצמות עיניים ומנסות להרדם. כשהגענו לאשקלון אימי באה לאסוף אותנו למושב. כשהגעתי הביתה הנחתי את הדברים ומיד יצאתי. הולכת לביתו של מלאכי והלל. הייתי נחושה בדעתי הפעם לדבר עם מלאכי ולהבין הכל. להבין מה נסגר פה ומה זה הקשר המוזר הזה. דפקתי בדלת והלל פתחה. היא הביטה בי בגלגול עיניים והכניסה אותי.