מתוק יותר מהמציאות

פרק 33 - אוֹר בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

בס״ד

אני ואתה היינו בסיכסוך של שנים. הימים היו לא ימים בלעדייך ואני רק רציתי להתרחק. אנחנו עדיין בסיכסוך. נראה לי. זה פשוט שבזמן האחרון הלב שלי קצת יותר רגוע כשאני חושבת עליך. פתאום אני קצת יותר מרגישה אותך בין כל החושך הזה. אני קצת יותר רוצה אותך למרות הכל והאור הזה שלך מתחיל להאיר אותי מעט. הכל נדפק פה אבל אתה עדיין שם איתי. מעניין למה.

*

נכנסנו לבית החולים בשתיקה. הלב שלי פעם בעוצמות רבות והרגשתי את הפחד זורם בעצמותיי. מלאכי הלך לקבלה ודיבר עם הפקידה עד שלבסוף הוא סימן לי לבוא אחריו. עלינו לקומה אחרת ונכנסנו לתוך מרחב גדול עם כמה חדרים. זה היה הטיפול נמרץ. לא הסכימו לנו להיכנס אל אליאב ואני הרגשתי את הפחד רק מתגבר. מלאכי הושיב אותי על כיסא שהיה בצד והוא ישב לידי. נאנחתי
בפחד. פתחתי את מסך הטלפון שלי והתקשרתי לעדן. לאחר כמה צילצולים הוא ענה.

״אה, כפרה?״ הוא פתח מיד.

״עדן,״ לחשתי, לא מסוגלת להוציא קול יותר חזק מפי.

״סמאללה, קרה משהו?״ עדן מיד נלחץ כשהוא שמע את טון קולי.

״אליאב...״ סיננתי כשהדמעות שוב התחילו לזלוג בטבעיות.

״מה זה, מתי הספקתם לריב שוב?!״ קולו של עדן השתנה למשועשע והוא הרים את קולו בגיחוך.

״ה-הוא בבית חולים...״ הוצאתי את זה במהירות מפי, מתעלמת מאמירתו.

״מה?!״ עדן צווח בחוסר הבנה. נשפתי באפי והמשכתי לבכות. ״מה קרה לו?!״

לא השבתי לו. לא הצלחתי. הדמעות שיצאו מעיניי רק התגברו ולא הצלחתי לדבר מרוב בכי. מלאכי לקח את הטלפון מידי והצמיד אותו לאוזנו. ״אחי, שומע?״ מלאכי פנה אל עדן בקול רגוע יותר. ״הוא בטיפול נמרץ. תגיד להורים שלו. אנחנו בברזילי באשקלון,״ מלאכי אמר ואז שתק והקשיב לעדן מעבר לקו. לא שמעתי מה הוא אמר. ״יהיה בסדר, אחי. בעזרת ה׳,״ מלאכי אמר לאחר כמה שניות. ״טוב. יאללה ביי, אח שלי,״ הוא סיים את השיחה וניתק. הוא החזיר לי את הטלפון והביט בי בדאגה.

״אני פוחדת,״ לחשתי לפתע מבעד לדמעות. מלאכי נאנח וכרך את זרועותיו סביבי, מחבק אותי ומנסה להרגיע. אך לא הייתי מסוגלת להישאר בתוך זרועותיו. התנתקתי ממנו והוא הביט בי בהבנה. הרגשתי כל - כך חסרת אונים. לא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי, ורק רציתי שיאשרו לי להיכנס ולראות אותו. את אליאב. רק לראות שהוא בסדר. שהוא עדיין כאן. ישבנו על הכיסאות דקות בודדות שהרגישו כמו שעות. כמו נצח. הזזתי את רגלי והייתי חסרת מנוחה. מלאכי ראה זאת עלי. הוא לא הפסיק להביט בי, וכשהרגשתי גל דמעות שמאיים שוב לבוא, מלאכי אחז בידי, גורם לי לסובב את מבטי אליו.