מתוק יותר מהמציאות

פרק 17 - בַּיִת עַל גַּלְגַּלִּים

בס״ד

הוא אפילו לא דפק בדלת, הוא נכנס לחיי בסערה, וטרק את הדלת אחריו.
הוא נכנס לליבי בכזו מהירות, שלא הצלחתי להבין איך חייתי עד עכשיו בלעדיו. כשרציתי שהוא יצא, הוא לא הסכים, הוא נעל את הדלת, נעל את הלב שלי כשהוא נמצא בתוכו. ולבסוף מצאתי בו בית, והוא בכלל לא ידע שהוא הבית שלי. הוא לא מבין את כובד האחריות שיש עליו. הוא לא מבין שהוא בית של מישהי. והמישהי הזאת שנים חיפשה בית. ועד שהיא מצאה, האדם ההוא בכלל לא יודע על כך. אז הוא מחליט לפרוס כנפיים, או ללכת עם הגלגלים שלו, ואני נשברת, כשאני מבינה שהבית שלי מחליט לצאת מהדלת. ואולי בעצם, הוא לעולם לא היה בית.

*

נעמדתי דום. לא הייתי מסוגלת לזוז ולא הייתי מסוגלת לפצוע את פי. לא ידעתי בכלל מה לעשות. ללכת? להישאר? לנסות להבין מה קרה? ואם הוא בכלל ידחה אותי בצורה לא נעימה? הייתי חסרת אונים. אך מלאכי כבר הגיב לפניי. הוא הרים את ראשו והביט בכניסה של הזולה. בי. הוא הביט בי בבהלה ומיהר להזיז את פניו ממני. שלא אראה את דמעותיו. הוא הוציא מכיסו מצת והדליק את הסיגריה שהייתה בידו, מתחיל לעשן. גמעתי את רוקי. ״הכל בסדר?״ לחשתי. אך לאחר רגע התחרטתי על השאלה הדפוקה. הרי, הוא יושב פה ובוכה. הוא תמיד היה נראה כל כך חזק. אחד כזה שחזק גם מהחיים עצמם. שהוא יודע להתמודד עם הכל. ופתאום, באמצע החיים, אני רואה אותו יושב ובוכה. אז למה שיהיה בסדר? וזה היה המחזה הכי כואב שראיתי בחיים שלי. זה עשה לי צביטה ענקית בלב.
מלאכי לא הגיב על שאלתי, הוא רק הינהן לאות כן, ולקח שאכטה ארוכה מהסיגריה. הדמעות שלו פסקו, הוא הפסיק אותן ברגע שנכנסתי אל הזולה וראה אותי, אך הצלחתי לראות שבפנים, בתוך העולם שלו, הוא עדיין מירר מבכי. לא הייתי מסוגלת ללכת ולהשאיר אותו כך, אז נכנסתי אל הזולה, התעלמתי מכל הבושה ומכל החוסר נעימות. התעלמתי גם מהפחד שלי. ובפעם הראשונה בחיים שלי לא ברחתי ממשהו. הלכתי לספה שבא מלאכי ישב. הוא לא הביט בי. הוא הביט בעפר והמשיך לעשן בשקט. התיישבתי לידו ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הגנבתי לעברו מידי פעם מבטים. ישבנו בשתיקה, שתיקה רועמת שדיברה יותר מכל מילים אפשריות. ״מ..מה קרה?״ פצעתי את פי לבסוף, בשקט. בלחש. פוחדת להרוס את השתיקה המוזרה. מלאכי לא ענה. הוא לקח עוד שאכטה ונשם עמוק. לקחו לי כמה שניות לקלוט שאני באמת יושבת לידו. ליד מלאכי. לאחר ששבועיים לא ראיתי אותו. התגעגעתי אליו כל - כך.