מתוק יותר מהמציאות

פרק 38 - גַּעֲגוּעַ שֶׁמַּמְשִׁיךְ לִצְמֹחַ

בס״ד

החיים האלה מוזרים. אני מתרחקת והוא מתקרב. הוא מתקרב ואני מתרחקת. לפעמים חוזר ולפעמים נשאר. מה קורה פה? הפעם חוזר וכנראה שלתמיד. האמת שזה קצת מפחיד. פתאום הגעוגע מוחשי יותר. אפשר ממש לאחוז בו בשתי ידיים ולהרגיש אותו בתוך הלב שלי. חוזר כמו סופת טורנדו. לא רוצה. בעצם כן. אבל אני פוחדת. אז אולי אני שוב אברח?

*

״ואתה איך הקשר שלך אליו?״ שאלתי לאחר שתיקה ארוכה.

״כמעט כמוך. הרבה נפילות אבל זה בשביל לעלות.״

״כן...״

״בסוף הוא האמת היחידה פה. לא יעזור כלום. הוא היחיד שממלא את הלב,״ נהוראי הוסיף.

הנהנתי בהסכמה, מרגישה איך הלב שלי שוב מתמלא בשיחה על בורא עולם. נהוראי סיים כבר את הקפה שלו וגם את הסיגריה אבל אז גילגל לו עוד אחת. הבטתי בו בגיחוך. ״אני מבינה שגם הסיגריות ממלאות לך את הלב.״

נהוראי הביט בי וגיחך גם הוא. ״חייב להיגמל מהחרא הזה,״ הוא אמר. ״תלמדי אותי את השיטה שלך.״

״אתה מקרית אתא. כלום לא יעבוד עליך.״

הוא צחק. ״תכלס...״ הוא סיים לגלגל ולקח שאכטה ארוכה. הריח הזה של הסיגריות עשה לי חשק לחזור לזה אבל הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת לשום דבר שקשור למקום החשוך ההוא שהייתי בו אז. הבטחתי לעצמי שאני שמה הכל מאחור. כולל הסיגריות. ״מה תגידי... יש לך חבר?״ נהוראי שאל פתאום. הבטתי בו לרגע ואז הזזתי את מבטי.

״לא,״ השבתי בשקט.

״וואלה...״ הוא סינן. ״ואת בקטע של לצאת?״

השתנקתי מהישירות ושוב הבטתי בו לרגע אחד. ״מה... מה זאת אומרת? א-אני ואתה יעני?״ שאלתי בגימגום.

נהוראי חייך. ״כן, כפרה. את ואני. את מסקרנת אותי רצח. אדם מיוחד את, נשבע לך.״

הלב שלי הגביר את קצב פעימותיו והרגשתי איך אני מתחילה להסמיק. ״ת-תודה,״ חייכתי במבוכה. הוא חייך אלי חזרה. שוב שתקנו קצת אבל הוא לא לחץ. הוא הביט בי מידי פעם ואני חשבתי עם עצמי. עדיין לא הייתי מסוגלת למחוק לגמרי את העבר. עדיין לא הייתי מסוגלת לצאת עם אחרים שהם לא מלאכי וידעתי שאם אצא עם נהוראי, לא אפסיק לחשוב על מלאכי ועל כמה הם דומים ומזכירים אחד את השני. רציתי את מלאכי. רק אותו. לא אחרים ולא דומים. חיפשתי אותו בכולם אבל גם כשמצאתי אותו באחרים זה עדיין לא הספיק לי. ״תקשיב,״ פתחתי לבסוף והבטתי בנהוראי. הוא הביט בי חזרה בציפיה. ״זה ממש מחמיא לי,״ הודתי. ״באמת.״ נהוראי הנהן. ״אבל אני לא מסוגלת. אני עדיין לא בנויה להכיר גברים אחרים. הלב שלי עדיין תפוס...״ הסברתי לו בקצרה, פוחדת לבייש ולפגוע.