מתוק יותר מהמציאות

השאלות שלכן - התשובות שלי🤍

בס״ד

מאיזה גיל את כותבת?
בערך מגיל 14. ותאמינו או לא אבל לפני זה הייתי שונאת לכתוב! כל משימת כיתה שהייתי צריכה לעשות שקשור בכתיבה או ניסוח הייתי פשוט מעתיקה מחברות🥲

את תמשיכי עם הסיפור השני שלך?
וואי שאלה מעולה, מלא שואלות אותי את זה כל הזמן וכרגע נכון להיום - לא. אני לא אחזיר את הסיפור כי אני פשוט לא שלמה איתו. יש שם מלא שגיאות ומלא ניסוחים לא נקיים לעין. בהתחלה כשהורדתי אותו מפה תכננתי להחזיר אותו אחרי שאסיים את ״מתוק יותר מהמציאות״, אבל הסיפור הקודם, כמו הסיפור הזה, מאוד משמעותי בשבילי ומאוד נוגע בדברים מהעבר שלי וכרגע אני לא מרגישה שיש לי את הכוחות נפש להיכנס לזה שוב, ובנוסף הוא סיפור מאוד עצוב ואני כבר לא במקום הזה, לא רואה טעם להחזיר אותו אבל אין לדעת מה ה׳ יזמן לנו((;;;

ציפית שהסיפור יקבל עד כדי כך חשיפה?
קיוויתי כן, אבל לא ציפיתי שבאמת זה מה שיקרה. זה לא סיפור שהוא קליל וכיפי תמיד לקריאה, הוא שונה ברמות ממה שיש פה בוואטפד והאמת שריגש אותי ברמות לראות כמה בנות צמאות לסיפורים כאלה.

מה עשית כשהיו לך מחסומי כתיבה?
בעיקר רוצה לשבור את הטלפון😵‍💫 אבל בגדול זה מאוד תלוי, היו פעמים שהייתי נלחמת בזה והיו פעמים שהייתי פשוט לא נוגעת בכתיבה עד שהייתי נשברת ומתחילה לכתוב. לפעמים הייתי מצליחה ולפעמים לא.

מה גרם לך להתאהב בדת? או שגדלת במשפחה דתיה?
וואו שאלה יפה ממש. זה ארוך אז תתכוננו לחפירה😉
גדלתי בבית דתי זה כן - המשפחה המורחבת רובה לא דתיה, חלק מסורתיים, חלק פחות וחלק יותר. האמת שמאוד קשה להגיד היום מי דתי ומי לא אבל בגדול בשביל שתבינו, אני גדלתי בבית דתי לאומי. מאז שאני זוכרת את עצמי בורא עולם לא היה חלק מהיום יום שלי. הייתי מקיימת אורך חיים דתי נטו מתוך הרגל וחינוך ובאיזשהו שלב כבר לא הייתי דתיה בבפנים שלי, מבחוץ אולי כן לפעמים אבל עמוק בלב לא היה לי שום קשר לדת, לאלוקים ולסגנון חיים הזה. לפני בערך שלוש שנים קרה אצלי משהו שמאוד טילטל אותי ופתאום מצאתי את עצמי יושבת וכועסת על בורא עולם. יושבת עם מלא שנאה כלפיו. פתאום אנשים שהיו אומרים ״ברוך ה׳,״ בעזרת ה׳,״ או כל דבר שמזכיר בתוכו את בורא עולם, הייתי מגלגלת עיניים ובלב שלי שואלת את עצמי מה נפל עליהם בדרך? פתאום לבורא עולם היה נוכחות בחיים שלי. אומנם נוכחות לא טובה אבל הוא היה שם. ואם תשאלו אותי היום - אין לי מושג איך זה קרה אבל פשוט לאט לאט דווקא מהמקום הנמוך הזה בורא עולם נכנס לחיים שלי והפעם עם אור. פתאום התחלתי לראות מידי פעם שיעורים קצרים כאלה באנסטגרם של רבנים, פתאום המילה ״רב״ לא העלתה בי אסוציאציה של אדם חשוך וריקני. פתאום התחלתי להסתכל על הכל באור אחר. התחלתי להרגיש שמחה פנימית כזו מאשכרה כלום. התחלתי לאט לאט לקנות חצאיות ארוכות ולא מיני ואז גם זרקתי את המיני והמכנסיים. הרגשתי שפשוט טוב לי. התחלתי לקבל תשובות לדברים והבנתי למה קרה הדבר ההוא שטילטל אותי כל - כך.
אז את שואלת אותי מה גרם לי להתאהב בדת? נטו המקום של המשבר. השבר ההוא זה מה שגרם לי להסתכל על הכל בצורה אחרת. שלא תחשבי שהכל מושלם אצלי פתאום ושאני באמת מצליחה תמיד להסתכל על המשברים בצורה שמחה וחיובית. ממש לא, זה עבודה פנימית ענקית וזה לקום כל יום ולהילחם ביצר הרע ובכל דבר שמושך אותך למטה. אבל פתאום יש לך בחיים משמעות. זה לא אושר רגעי כזה שבא והולך וזה לא יציאה כיפית עם חברות. זה משהו יותר גדול מזה. ובעיקר מה שגרם לי להתאהב בדת זה היופי בה. אני יודעת שהרבה אנשים רואים את הדת בצורה חשוכה ובצורה מזלזלת - ואני גם הסתכלתי ככה על הדת אבל כשלומדים להכיר אותה באמת, לא מהתקשורת ולא מאנשים מלאים בשנאה, אז מבינים שהדת לא ככה, מבינים שהדת מקבלת, אוהבת ובעיקר בעיקר רק רוצה בטובת האדם. אין בה שום רע, זה רק צורת הסתכלות ורק התקשורת שמוציאה את הדת בצורה פרמיטיבת קיצונית.

מאיפה בה הרצון לכתוב סיפור שקשור מאוד באמונה?
הרגשתי שאני חייבת לפרוק את המקום שלי ואת הדרך שעשיתי, והדרך שלי קשורה באמונה. בזכותה אני חיה היום ובזכותה עברתי מלא משברים גדולים. כתיבה זה פשוט מקום המפלט שלי ובעיקר המקום שלי לפרוק, והאמת היא גם שחיפשתי בוואטפד המון המון זמן סיפורים שקשורים בדת ובאמונה וחוץ מכותבת אחת לא מצאתי עוד כאלה אז החלטתי לכתוב בעצמי ולהכניס את המקום שלי לשם.

מה/מי נתן לך את ההשראה/רעיון לכתוב את הסיפור?
החיים. דברים שחוויתי או שהקרובים אלי חוו, וההשראה לסיפור בכלליותו בלי העניין של האמונה בבורא עולם, הגיע לי ממישהי קרובה אלי מאוד שכיום אני לא בקשר איתה, ואולי באיזשהו מקום הייתי רוצה ש״הסיפור״ שלה היה מסתיים אחרת. אז עשיתי לה סיומת יפה יותר🤍

מה עם אליאב? הם עדיין לא בקשר?
טוב תקשיבו, מלא שאלו אותי את זה גם בתגובות וגם בפרטי. באיזשהו שלב הסיפור הזה התחיל מאוד להעיק עלי - זו גם הסיבה שעשיתי קפיצת זמן גדולה מימית של תחילת הסיפור לימית של סוף הסיפור. מאוד רציתי לעשות סגירת מעגל עם הקשר של ימית ואליאב. אני לא אחת שאוהבת להשאיר דברים פתוחים וזה מתבטא גם פה בסיפור, אבל באיזשהו שלב נכנסתי לתקופה שונה, התבגרתי יותר, גדלתי ובעיקר מצאתי את עצמי והבנתי יותר מה אני רוצה מעצמי, הרגשתי שהסיפור הזה לוקח ממני כבר את כל הכוחות שנשארו לי וידעתי שלהיכנס שוב לסצנה עם ימית ואליאב זה סתם יעשה לי לא טוב, רציתי כבר להגיע לחלק השני של הסיפור שהוא יותר שמח ויותר מואר. אז החלטתי לסיים את הסיפור מהר גם אם זה בלי סגירת מעגל עם אליאב - כי זה פשוט היה ממותת אותי יותר. אז תקחו את הקשר של ימית ואליאב לאן שאתן רוצות, כי עלי זה כבר היה כבד❤️

לאליאב היה קראש על ימית או שזה רק בגלל הרצח של שקד?
טובבב אז זה גם נשאל מלא מלא. בגדול, בתחילת הסיפור התלבטתי מלא אם באמת לעשות את זה ככה שאליאב אוהב את ימית בקטע רומנטי, אבל זה הרגיש לי כבר נדוש מידי אז החלטתי לקחת את זה לכיוון אחר. אז לכל מי שלא הבינה - אליאב לא אהב את ימית בפן הרומנטי! הוא היה אובססיבי כן - אבל זה נבע מהמוות של שקד ולא מתוך אהבה של בני - זוג, אלא מתוך אהבה של נטו ״אחים״.

חשבת בהתחלה לשדך את ימית למישהו אחר?
ללאאאא חחחחחחחח נראלכן? מההתחלה היה ברור לי שמלאכי הוא בשבילה וממהתחלה ידעתי איך אני רוצה להתחיל את הקשר שלהם ואיך לעשות את הסיומת איתם.

עכשיו כשהסיפור נגמר, את מרגישה שלמה איתו?
חד משמעית  כ ן.

❤️