בס״ד
הבית ההוא הגיע במהירות. הוא הגיע והרים אותי כל פעם קצת. הוא הגיע וגרם לי להבין שתמיד אפשר. הבית ההוא בכל פעם התקרב והתרחק, אבל משהו ממנו נותר בי גם כשהוא היה רחוק שנות אור. פתאום נעים. נעים לי. נעים לי בזכות הבית החדש. אבל אז פתאום יש צליל שצורם לאוזן, ואז נפילה. ולמרות שהבית החדש הרים אותי, הטביעה חזקה מידי.
*
ירדתי במהירות במדרגות שמחוץ לביתי ונעמדתי מול הרכב הקטן והמוכר. מלאכי ישב בפנים, וכשראה אותי יורדת הוא צפר לי בחיוך. החזרתי לו חזרה חיוך והוא מיד יצא מהרכב, מחבק אותי בחום ודואג לעשות לי טוב. חיבקתי אותו חזרה ואז הוא התנתק ממני ופשוט הנחית את שפתיו על שלי. הוא נישק אותי דקות קצרות שגרמו ללב שלי ליפול אל התחתונים. כל השבוע הזה הרגיש מין סרט טורקי. וגם עכשיו הרגשתי בתוך סרט טורקי. חייכתי לשפתיו ולאחר דקה התנתקתי. הוא ליטף את שיערי ואז שוב נישק את שפתיי, אך הפעם נשיקה קצרה שהשאירה לי טעם של עוד. ואז הוא אחז בידי ומשך אותי לצד השני של הרכב. הוא פתח את הדלת ואז נכנסתי למושב והתיישבתי. מלאכי סגר את הדלת והקיף את הרכב שוב, נכנס למושב שלו וחוגר את עצמו. ״זזנו?״ הוא שאל בחיוך. הנהנתי לו חזרה בחיוך והתחלנו לנסוע לקצביי׳ה. לאחר דקות קצרות של נסיעה, הגענו לאשקלון ומלאכי החנה את הרכב. נכנסנו לקצבייה הכשרה ומלאכי הלך כמו מישהו שמרגיש בבית. הנחתי שהוא כבר היה פה כמה פעמים ומכיר את החנות. ולאחר דקות ארוכות שמלאכי הסתובב פה ולקח כמה סוגי בשרים, הלכנו לקופה ושילמנו. לאחר מכן הלכנו לאחד מהסופרים וקנינו חבילת צ׳יפס ובירות ולאחר כחצי שעה היינו בדרכנו חזרה למושב. ״את באה אלי עכשיו או יותר מאוחר?״ מלאכי שאל כשנכנסנו למושב.
״נראה לי עכשיו,״ אמרתי.
מלאכי הנהן והמשיך בנסיעה לביתו. כשהגענו, לקחנו את השקיות של הקניות ונכנסנו לבית. לאחר כמה דקות שהנחנו את הדברים על השולחן שבפינת אוכל, יצאנו החוצה לגינה הקטנה בבית של משפחת אדהן. אתי הייתה עסוקה בכל מיני דברים ועוזי בכלל לא היה בבית. הילדים שלהם התרוצצו בבית וכל אחד היה טרוד בעיסוקיו. את הלל לא ראיתי והנחתי שהיא בחדרה. ולאחר כרבע שעה התקשרתי לעדן ואמרתי לו שיבוא. בר יצא החוצה והתחיל לפתוח את המנגל יחד עם מלאכי. עדן התעסק עם השירים ואני והלל נכנסנו חזרה לבית והתחלנו לטפל בצ׳יפס ובתיבול של הבשרים. מיד לאחר שסיימנו, יצאנו לגינה והבאנו לבנים את הבשרים. הם התחילו לשים את הפרגיות על המנגל ומלאכי עמד ומינגל אותם. בר ועדן ישבו לידו על כיסא ואני והלל הצטרפנו. השירים התנגנו בווליום גבוהה והתחננתי לעדן שינמיך כי אני כבר לא שומעת את עצמי. הוא גיחך ומיד הנמיך.
YOU ARE READING
מתוק יותר מהמציאות
Romantizm"האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה״ - הרב קוק זצ״ל ״מצאתי לי פיתרון לכאב ההוא שהחליט לשכון קבע בליבי. יש האומרים שהוא בכלל לא פיתרון, הוא תוצאה של המוח המעוות שלי. אבל אני יודעת שזה פיתרון. פיתרון גרוע. אבל פיתרון...
