פרק 22 - סְעָרָה בְּתוֹךְ נֶחָמָה

1K 107 176
                                    

בס״ד

הלב שלי פוחד. תמיד יש משהו שגורם לו לפחד. אבל בעיקר תקופות לא ידועות גורמות לו לפחד. משהו בלא נודע מפחיד אותו. הרי, איך אפשר להתמודד עם זה שאתה לא יודע אם מחר יהיה שמח, או בכלל עצוב? הוא תמיד מנסה להיות שמח, בעיקר היום. אבל לא תמיד זה הולך. כנראה שמישהו למעלה רוצה אחרת.

*

התנתקנו אחד מהשניה שוב. בפעם השניה. הבטתי במלאכי והלב שלי רעד. אך הפעם הוא רעד מאושר. משמחה מוזרה שהגיעה לפתח חלון ביתי. וכמה שחשבתי שהמציאות הזו היא חלום, ככה הבנתי שהכל זה מציאות אמיתית. וכל מה שקרה הרגע, קרה באמת ולא בחלומות שלי. הלב שלי לא הפסיק לרגע אחד לדפוק במהירות. לא ידעתי בכלל איך מתנהגים בסיטואציה כזאת. לעולם לא התנשקתי. לעולם לא הייתה לי קירבה כזאת לגבר. זה היה הפעם הראשונה, ואין ספק שזה עשה לי חשק לעוד.  השיער של מלאכי היה רטוב מהגשם, והמחזה הזה היה הכי מהפנט שיש. עינייו השחורות הביטו בי ברגש שלא הצלחתי לפרש. העיניים האלה היו הנוף שהכי אהבתי. יותר מכל הר גבוה וירוק, ויותר מכל חוף ים או שקיעה במדבר. הבטנו אחד בשניה ותהייתי ביני לבין עצמי כמה זמן עוד נעמוד פה. בגשם. חסרי דאגות ופחדים.
מלאכי הושיט פתאום את ידו אל פניי והחל להעביר את אגודלו על שפתיי, גורם לנשמתי לעצור בפעם המאה להיום. חיוך קטן התפרש על שפתיו היפות. הוא לא הפסיק לחייך ולהביט בי, ותהייתי כבר מה הוא מצא בי שהוא מחייך כך.

״מ-מה?״ לחשתי לפתע בשאלה. קולי יצא צרוד.

עמדנו כל - כך צמודים אחד לשניה, שלא יכלה לעבור בנינו סיכה. מלאכי נשם עמוק ושאב את ריחי אל אפו. ״את משגעת אותי, כוסאמק,״ הוא לחש, ממשיך לנשום אותי אליו בטירוף בלתי מוסבר.

״קר לי,״ מלמלתי לפתע בלחש. ככה סתם. באמצע בחיים. בלי קשר לכל מה שקרה בנינו לפני שניות אחדות.
שמעתי את מלאכי מגחך. הוא חזר להביט בי, חייך, ואז התרחק ממני מעט. הרגשתי כאילו תלשו לי את הלב. פתאום נהיה לי קר יותר וכל שרציתי זה שמלאכי יצמד אלי שוב ולא יפסיק לחמם אותי בגופו הגדול. לפתע הרגשתי צמרמורת נעימה, כשידיו של מלאכי נחו על מותני הצרות ואחזו בי. גמעתי את רוקי. ואז מלאכי שוב נצמד אלי, וכבר היה לי פחות קר.

״שוב מנסה לברוח?״ מלאכי שאל בלחישה. קרוב כל - כך לפניי, עד שהרגשתי את הבל פיו עלי. שוב גמעתי את רוקי. איך הוא מצליח לקרוא אותי כך? מאיפה הוא יודע? לא השבתי לו. ומלאכי פירש את השתיקה שלי כתשובה חיובית. ״אז די,״ הוא לחש. ״די לברוח, חיים שלי. את לא מפסיקה לברוח ממה שזר לך או מפחיד אותך.״

מתוק יותר מהמציאותWhere stories live. Discover now