מתוק יותר מהמציאות

פרק 9 - סְעָרָה

בס״ד

הכל היה רגוע כשנכנסתי לשם. כלום לא טייל בתוכי. היה מין שקט נעים, שקט מרגיע. הרגשה כזאת שאין לאן לרוץ, זה רק אתה והחיים ששקטים לפתע. קיוויתי שכל זה ישאר. הלכתי כדי להירגע, והלוואי שהייתי יודעת שזה יעשה את ההפך הגמור.

*

מזוית עיניי ראיתי את מלאכי שבולע את רוקו בהזדהות. ״מכיר את ההרגשה,״ הוא לחש בשקט.

״ומה אתה סוחב?״ שאלתי בשקט. ידעתי שהוא לא באמת יענה לי על השאלה הזו. אני אצטרך עוד המון מאמצים בשביל לדעת. אבל זאת הייתה רק ההתחלה.

״כמוך. אבנים,״ הוא ענה בהתחמקות.

לפתע עלתה שאלה בראשי. רציתי לשאול את מלאכי זאת, רציתי לשאול בן אדם שלא מכיר אותי לפני, אך גם בן אדם שארגיש בנוח לידו. ומלאכי היה האדם הזה. ״תגיד,״ התחלתי לומר. מלאכי הפנה שוב את מבטו אלי והביט בי בסקרנות. ״א-אם, מישהו קרוב אלייך היה...״ הפסקתי לרגע ונאנחתי. הרגשתי את הדמעות שמתקרבות והתלבטתי אם להמשיך את השאלה. לא רציתי ליפול על מלאכי. הרי אני בקושי מכירה אותו, וכבר אני מפילה עליו שאלות כבודת. ״עזוב, סליחה. אני סתם נופלת עלייך,״ אמרתי בהתחרטות.

מלאכי הביט עמוק לתוך עיניי, חדר לתוכם. ״את לא נופלת עלי,״ הוא סינן בשקט. ״דברי.״

״עזוב, באמת. סליחה, זה לא מתאים.״

״הכל בסדר. אני רוצה לשמוע אותך. דברי,״ הוא התעקש. ליבי החסיר פעימה.

״אם מישהו קרוב אלייך היה...״ פתחתי שוב באיטיות ובשקט. ״היה מת.״ בום. ראיתי את מבטו של מלאכי שהתחלף לכאב עמוק. ראיתי את מבטו שנסגר יותר ממה שהוא כבר סגור. ״לא משנה,״ לחשתי שוב בהתחרטות. ראיתי את מבטו של מלאכי לאחר שאמרתי את מה שאמרתי, ולא הרגשתי נעים, כי הבנתי שמסתתר המון מאחוריו, יותר ממה שחשבתי.

״תמשיכי,״ מלאכי לחש.

בלעתי את רוקי, והמשכתי. כדבריו. ״היית ממשיך להתקדם בחיים, רק כדי לא לאכזב אותו?״

מלאכי בלע את רוקו וגורגרתו בלטה מתמיד. ״לא.״ הנהנתי ברעד ועצמתי את עיניי בחוזקה. ״את?״ מלאכי שאל.

גיחכתי. ״כמו שאתה רואה, אני לא ממש מתקדמת עם החיים שלי,״ מילמלתי.

״מי מת אצלך?״ הוא שאל ברוך. בשקט. רוך גברי כזה, שעשה לי צמרמורות.

גמעתי את רוקי ושיחקתי בחול. לקחתי כמות חול ופיזרתי אותה על רגליי. זה מה שתמיד הייתי עושה בים. ״סבא,״ מילמלתי בשקט. ״אתה גם חווית מוות של מישהו?״ שאלתי בשקט ובחוסר טאקט.
מלאכי לא הביט בי, רק הינהן בראשו וגמע את רוקו. ״מי זה היה?״ לחשתי. הרגשתי שחדרתי לו לפרטיות, אבל השאלות האלה כאילו יצאו מתוכי ללא שום שליטה.