מתוק יותר מהמציאות

פרק 27 - מִישֶׁהוּ אַחֵר

בס״ד

יש שם מישהו אחר שאני כבר לא מזהה. והמישהו הזה היה לי פעם לבית. אבל היום הוא כבר לא. הוא רק משהו שהחיים הרסו. וגם קצת אני. בעיקר אני.

*

שבוע חדש התחיל ולא הייתי צריכה לנסוע לפנימיה. קמתי ביום ראשון בשעת צהריים מוקדמת כשאף אחד מבני משפחתי לא נמצא בבית עדיין. נשארתי בפיג׳מה החורפית שלי ונכנסתי לשירותים. צחצחתי שיניים ושטפתי את פניי. לאחר מכן נכנסתי אל המטבח ושתיתי כוס מים. חזרתי לחדר שלי ולקחתי את הטלפון שלי ואז שוב הלכתי למטבח. לא הסתכלתי בעדכונים של היום ופשוט הפעלתי שירים. הוצאתי מהמקרר את המטבוחה שנשארה משבת והכנתי ממנה שקשוקה. חתכתי עוד קצת עגבניות רכות והוספתי אותן לשקשוקה ולאחר מכן הוספתי עוד קצת תבלינים. אהבתי לבשל, גם אם זה הדבר הכי פשוט בעולם. זה הרגיע אותי הבישול. זאת הייתה התרפיה שלי. אך בזמן האחרון קצת הפסקתי עם זה והרגשתי את זה בכל הגוף שלי. אהבתי את השירים האלו ברקע בפול ווליום, ופשוט לבשל, לא לחשוב על כלום ולא לדאוג. זה היה כאילו לכמה שעות אין כלום בעולם הזה. אין שום בעיות ואין שום אכזבות. יש רק את הריחות הנעימים של הבישול ואת השירים.
הוצאתי מהמקרר בצה ולאחר שפתחתי אותה שמתי במחבת. לאחר מכן הוצאתי עשבי תיבול והתחלתי לחתוך אותם דק - דק ואז פיזרתי אותם מעל השקשוקה. כיסיתי את המחבת עם מכסה ונתתי להכל להתבשל דקות ארוכות. לבנתיים פשוט התיישבתי על אחד מהכיסאות והתחלתי להתעדכן בהודעות מכל היום שנשלחו לי לטלפון. מלאכי שלח לי מוקדם בבוקר הודעות בוקר טוב עם תוספת של לב, שגרמה לי לחייך. הלל שלחה לי לפני כשעה שנעשה משהו היום ומשעמם לה. מאליאב לא שמעתי כלל ועדן רק שלח לי תמונה שלו בירושלים עם כמה חברים. לאחר כמה דקות שהגבתי התעדכנתי בהכל, דיברתי עם הלל ואמרתי לה שתבוא אלי לאכול. היא מיד הגיבה בצהלה ואמרה שהיא עוד כמה דקות תגיע. עזבתי את הטלפון והלכתי למקפיא. הוצאתי משם שתי לחמניות שאימי הכינה, שנשארו משבת, והכנסתי אותם לתנור, מתחילה להפשיר אותן. לאחר מכן הוספתי עוד בצה לשקשוקה ונתתי להכל להתבשל עוד קצת. שוב התיישבתי על הכיסא שבמטבח ודפדפתי קצת באינסטגרם. פתאום נתקלתי בקטע קצר של הרב יגאל כהן. ככה במקרה. תמיד ראיתי קטעים שלו בסטורים של אנשים, אבל תמיד דילגתי כאילו זה כלום. אך הפעם, משהו בי גרם לי לעצור, להיכנס לאותו הקטע ולהקשיב. ונכנסתי. התחלתי להקשיב במשך שלוש דקות לקולו. הוא דיבר שם על כך שהאמונה שלנו נמדדת ברגעים הקשים. שזה שיש קשיים, לא אומר שהקדוש ברוך הוא לא איתנו. הוא פשוט רוצה לבחון אותנו, לראות את האמונה שלנו. להראות לנו עד כמה אנחנו חזקים למרות הכל. להראות לנו שתמיד אפשר לקום. וברגע שנקום, נהיה חזקים יותר. הוא אמר שם שככל שיש יותר קשיים, ככה אנחנו בדרך הנכונה. מתקרבים לה׳ ומתחזקים. מבחינים בין העיקר לטפל ובין האמת לשקר. הוא אמר שלא נעזוב ידיים, כי אם נעזוב, יהיה לנו קשה יותר לקום. לא לעזוב גם ברגעים הכי קשים שיש. לא משנה מה יש ומה קרה, הוא ביקש לא לעזוב. כי ה׳ איתנו תמיד. גם כשאנחנו לא רואים אותו. פשוט לפעמים הוא לא פוסע לידינו. הוא עוצר בצד הדרך, מביא לנו את המושכות כדי שרק נעלה מעלה.