כוחות כפולים

פרק 22

אז זאת הפעילות הספורטיבית, חשבה אוקיינוס בזעף שעה שעקרה את העשבים העקשניים וזיעה זלגה על פניה. אז קייחו כן פוץ מוחלט, רטנה ובאנקה תלשה קבוצה גדולה של עשבים שוטים. היא שיערה שהיא והשאר עובדים כבר קרוב לשעתיים. עיניה בקושי הצליחו לראות משהו בחושך ששרר ורק המנורות הגבוהות האירו לה, גם בקושי, את האדמה.
למה כל כך מלוכלך פה? חיכו שאוקיינוס אוחלי תבוא בשביל לנקות את החצר? אין להם גנן לתחזוקה?! חשבה בתירעומת. היא ראתה כמה אסירים מתבטלים וביניהם כמובן הגוץ עם הצלקת אבל משום מה הסוהרים לא אמרו להם מילה.
ולמה שיגידו? התנשפה, הרי יש אסירים אחרים שעושים את העבודה ולא מתלוננים, אז למה שיהיה להם אכפת?
"היי חדשה, שמעה מישהו קורא לה. היא לא הסתובבה "יש לידך עוד קבוצת עשבים. אל תשכחי אותם" גופה רעד בזעם. היא הייתה מותשת ורעבה, למרות שאמרה לגוץ שהיא שבעה אבל אחרי הכל היא אמרה זאת רק בשביל שלא יראה שהצליח להשפיע עליה.
היא הייתה מסריחה ועייפה ורצתה להיות בבית שלה. היא כעסה על כך שהיא נכלאת בכלא רק בגלל שרצתה לצאת מהכלא הגדול יותר והרחב שהיה המדינה שלה. לא הייתה שום הצדקה להשאיר אותה בכוחור אם גם כך מתייחסים אליה בזלזול ולאוקיינוס לא הייתה שום כוונה לתת להם להתייחס אליה כך. לא עכשיו, אחרי שעברה את הסבל בבית הספר ולא אחרי שגילתה שיש לה כוחות חזקים. היא שמטה את המעדר בזעם והסתובבה לראות מי דיבר אליה. זה היה אחד מהעצלנים. הוא עמד בין שני בריונים והגוץ השמן עמד לו שם בשקט ונעץ בה מבט מתגרה. היא איגרפה את כפות ידיה מרגישה איך הן מתחממות. אזור הטבור החל להתחמם והיא ידעה שהיא עומדת לבצע כישוף. היא חשבה על להטיל אותם אחורה אבל היא עדיין לא בטחה בכוחות שלה וחששה שהם יטילו אותם רחוק מאוד והפעם חולי לא תהיה בסביבה בשביל לרכך את המכה. לבסוף היא הרימה את ידה למול חזה וסובבה אותה מעט. הבריונים הביטו בה בבהלה כשקלטו שהיא עומדת לפגוע בהם אבל כשראו שכלום לא קורה, הקלה תפסה את עיניהם והזלזול חזר לתווי פניהם.
"אז מה, חדשה, ניסית- התחיל אחד מהם להגיד והשתתק באחת.
אוקיינוס נשפה כשראתה את העשבים השוטים שהיו סביבם מתחילים להתרומם למעלה ולהיכרך סביב רגליהם. היא הייתה מרותקת. וכמו בכל פעם שעשתה כישוף היא נדהמה מכך שהצליחה. היא הביטה בהם עכשיו בהנאה כשראתה שהם מנסים להשתחרר ולשמחתה הסוהרים לא עשו כלום כדי לעזור להם. היא העיפה את שערה אחורה בשחצנות והלכה משם, מתעלמת מהצעקות לעזרה שלהם.
כל הכבוד אוקי, שיבחה את עצמה כשנכנסה והובלה על ידי שומר לחדרה, הכנסת להם.

האופוריה שלה נעלמה כבר למחרת בבוקר כשהבינה שהם עומדים לנקום בה על מה שעשתה להם. היא חשה ברגשות שליליים ברגע שנכנסה לחדר האוכל. טוב,לא בדיוק חשה. יותר נכון ראתה. המבט שנעצו בה כל הארבעה הייתה מלאת תיעוב. הגוץ העז לחייך אליה בנבזיות. היא כחכחה בגרונה והזיזה את מבטה מהם. היא תרה אחרי שותפה לתא אבל זה נעלם. אתמול כשחזרה לתא הוא כבר ישן עמוקות. היא תהתה למה הוא לא בא לעזור להם בחוץ לנכש את העשבים ורצתה לשאול אותו כשיתעורר. אבל הוא לא היה בתא כשהתעוררה. היה בו משהו מוזר. כאילו הוא לא לגמרי משתלב פה בנוף. גם אתמול כשנעמד בין האנשים שחיכו לתורם לקחת אוכל הוא נראה שונה. משהו באווירה ששידר הייתה זרה. זה סיקרן את אוקיינוס והיא החליטה לעקוב אחריו. עד כמה שיתאפשר לה כמובן. לא מספיק המאבטחים במקום שמו עליהם עין עשרים וארבע שעות ביממה עכשיו גם הצטרפה חבורת הבריונים לעסק. היא ידעה שהיא סיבכה את עצמה "ואת רק ביום השני שלך כאן.. או ביום הראשון המלא שלך. כל הכבוד אוקי" רטנה לעצמה כשחיכתה בתור לארוחת הבוקר. הם עמדו לפניה ולכן לא חששה אבל עדיין עמדה דרוכה. מי יודע אם יש להם אסירים משת"פים כאן. היא הרגישה הקלה כשהטבח שם לה את האוכל בצלחת(תפריט היום; ביצה קשה, גבינה וסלט) והזדרזה ללכת לאותו שולחן פינתי מיום האתמול. מאחר וזכרה שהגוץ לקח לה את האוכל וידעה שהיא על הכוונת שלו יותר מתמיד, דחסה לעצמה אוכל לפה ובלעה במהירות. היא הרגישה בחילה אחרי שלוש בליעות כאלו והאטה כשראתה שאין סימן מהגוץ והחבורה.
ברגע שסיימה היא קמה ודחפה את הצלחת שלה לפח הגדול והלכה לכיוון היציאה.
"מערכת היום שלך, 956" אוקיינוס לא אהבה שהשם שלה נלקח ממנה אבל כזה היה קייחו. שתלטן ואכזרי. היא לקחה את המערכת בהבעת השלמה וקראה אותה בעיון כשלאט פניה מתעוותות בכעס.
06:00 ארוחת בוקר
06:30 פעילות ספורטיבית (היא לא נפלה בפח הזה הפעם)
09:00 נקיון שירותים והתא יחד עם אסיר מספר 3 (יש, חשבה אוקיינוס בניצחון, יהיה לי זמן לחקור אותו..אבל 3? הוא ממש מראשוני האסירים פה)
11:00 הרצאה של מנהל בית הכלא, מר טאקי(היא גיחכה, טאקי, הורס)
13:00 ארוחת צהריים.(שנייה, זה אומר שעתיים של הרצאה?! על מה יש לו לקדוח לנו ועוד כל יום)
13:30 זמן חופשי(ברור שלארוחת הצהריים יתנו לנו מעט זמן. אבל אם זה זמן חופשי זה אומר שאני יכולה להמשיך לאכול? יש!)
14:00 עזרה לקהילה (מה?? התרעמה, חצי שעה של הפסקה?! תודה שאתם נותנים לנו לנשום.רגע, אז זה אומר שנצא מחוץ לגבולות הכלא??)
17:00 ארוחת ערב
17:30 זמן פנוי(ישישיש!)
20:00 כיבוי אורות (רגע,כיבוי אורות? בשעה שמונה? מה אנחנו ילדים בני עשר??)
היא הרימה את מבטה, לא מודעת לתבוסתנות שנרשמה בהם.
היא שמעה צחוק צרוד והפנתה את מבטה למקור הקול. מה רבה הייתה הפתעתה כשהבחינה באסיר מספר 3, הלוא הוא שותפה לתא, צוחק ועיניו על עיניה.
הוא צוחק, חשבה בתמיהה ונראה שהיא לא היחידה. עוד אסירים הביטו בו בתדהמה והיא הבינה שכנראה זו הפעם הראשונה שלהם כשהם רואים אותו צוחק.
אבל אסיר מספר 3 הפסיק את צחוקו במהירות והמבט הריק שב לתפוס את פניו. הוא נפנה את מבטו ממנה וחזר לאכול.
אבל אוקיינוס לא יכלה למנוע מתחושת הסיפוק להתפשט בבטנה.
הפעילות הספורטיבית היום הייתה להמשיך לנקות את האדמה מעשבים קטנים אבל לשמחתה של אוקיינוס הם התבקשו לשתול פרחים חדשים במקומות המתאימים. למה לא דורשים מאיתנו להצמיח את הפרחים לבד? תהתה בשעה שחפרה בעזרת את קטנה גומחה לפרח.
"בבקשה חמודי" מלמלה כשסגרה את האדמה הלחה סביבו. היא העבירה את ידה עליו והגבעול התרומם מעט. היא הרגישה את העליצות הרגילה ועברה לפרח הבא.
השעתיים הבאות עברו בכיף ולמרות המבטים שנעצו הגוץ והחבורה שלו בה, הם לא התקרבו אליה. היא הייתה מאוד מרוצה מעצמה שהצליחה להבהיל אותם.
עכשיו היא הייתה בדרכה לתאה כדי שתוכל לתפוס שם את האסיר מספר 3 וכך יחליטו היחד באילו שירותים הם מתחילים. לא הייתה לה שום כוונה לנקות את השירותים של הגברים בגפה.
להפתעתה ולשמחתה היא מצאה אותו בתא,יושב על המיטה ובוהה ב..אמ..היא לא ידעה במה בדיוק, אבל כשעקבה בעיניה אחרי מבטו ראתה שהוא מסתכל על הקיר שלצד המיטה שלה. טוב, צר לה לקטוע אותו באמצע הבהייה החשובה הזאת אבל יש להם מטלה לעשות.
"קדימה,חבר" אמרה והוא קפץ ממקומו. הוא לא שם לב שנכנסתי אפילו, חשבה בזעף.
"קדימה,יש לנו עד אחד עשרה לנקות את השירותים לפני ההרצאה של מר טאקי" הוא מצמץ לעברה וכעת החלה לתהות שמא הוא מפגר בשכלו.
אולי זו הסיבה למה הוא לא עבד איתם בחצר? תהתה, טוב,הוא היה בכלא כבר שבע עשרה שנה. כל אדם היה משתגע. היא ריחמה עליו אבל לא מספיק בשביל לוותר לו.
"יש לנו שירותים מסריחים לנקות ואני לא הולכת לעשות את זה לבד" הצהירה "איפה יש סמרטוטים וכאלה?"
הוא עדיין נראה מופתע אבל קם והתקדם לכיוון הדלת. היא נרתעה בפתאומיות, מופתעת מהקירבה הפתאומית "אראה לך" קולו היה צרוד מאוד וחלש מאוד. היא ניסתה לא להראות מופתעת מכך שדיבר אבל פיה פלט בלי לחשוב:"אז אתה כן מדבר" היא מיהרה לכסות את פיה ופניה הסמיקו.
הוא העיף את מבטו אחורה לכיוונה והנהן. אחר כך מיהר להתקדם והיא אחריו.
"למה אתה לא מדבר הרבה?" היא החליטה שאם היא עומדת לבלות איתו שלושה חודשים כדאי שתכיר אותו ולעזאזל הזהירות. דע את האויב, מה שנקרא.
"אני לא אוהב לדבר" ענה לאחר שתיקה ארוכה.
"כמה מפתיע," מלמלה לעצמה ונעצרה כשהוא נעצר.
הם עמדו ליד השירותים המרכזי של הקומה שלהם והיא הרגישה את תחילתה של הבחילה כשהריח יצא לכיוונם.
היא עיקמה את אפה "אני מבינה שאתם בחורים ושאתם אוהבים להסריח, אבל בחיי- היא סתמה את אפה כשנכנסה אחריו לשירותים שהיו בו ארבעה תאים. היא עשתה חישוב זריז והבינה שבשעתיים הבאות הם חייבים לנקות ששה עשר תאי שירותים.
אסיר מספר 3 התקדם לעבר ארון קטן ושלף משם ציוד נקיון.
מטאטא, מגב, סמרטוטים, אקונומיקה(היא הודתה למי שלמעלה על האקונומיקה) וספוג.
הקלתה למראה בקבוק האקונומיקה התנדפה כשהבינה שחסר משהו חשוב "אין כפפות?" שאלה וקיוותה שיגיד לה שיש במקום אחר.
הוא נד בראשו ודחף לידה מטאטא "תתחילי לטאטא" מלמל. הוא הלך לכיוון הכיור ושפך לשם מעט אקונומיקה.
"אתה לא יכול לנקות בלי כפפות!" הזדעקה "הידיים שלך יהרסו" הוסיפה ומיהרה אליו.
הוא השעין את שתי ידיו על השיש ונאנח עמוקות "תזכירי לי מה המספר שלך?"
"אוקיינוס" היא לא התכוונה לאבד כאן את שמה.
מספיקה הייתה השהות בכלא ואיבוד החופש שלה גם בלי להיקרא במספר ובכלל לאבד את עצמה.
היא הרגישה שגופו נמתח וראתה איך מפרקי ידו נעשים לבנים. "אוקיינוס?" שאל שוב.
"כן, הנהנה "מה זה משנה מה השם שלי?"
"אוקיינוס, הגה את שמה כאילו המילה זרה לו "זה לא שם קצת..שונה לכוחור?"
"כן," השיחה החלה להרגיז אותה "ולא שמעתי את זה בערך מיליון פעמים מאז שאני זוכרת את עצמי. תתקדם, זעפה והתרחקה משם,מתחילה לטאטא את הרצפה בחוזקה "לא אכפת לי אם הידיים שלך תהרסנה אבל אין שום סיכוי שאני נוגעת באקונומיקה בידיים חשופות." הודיעה לו. הוא לא ענה לה ורק פתח את ברז המים.
"שמעת אותי?" הוא התעלם והיא וויתרה. כך עברו להן שעתיים. היא מטאטאה ושוטפת את הרצפה והוא אחראי לאסלות ולכיורים שדרשו אקונומיקה.
לפחות הוא לא מתווכח, חשבה שעה שהחזירו את הציוד לארון וייבשו את הסמרטוטים על המתלה המתאים.
"קדימה, יש לנו הרצאה" אמרה לו ויצאה מהשירותים. היא השתהתה בפתח כשראתה שהוא לא מתקדם. "אתה בא?" אמרה בחוסר סבלנות. האדישות שלו עיצבנה אותה.
"לא.. תתקדמי" אמר והפנה אליה את גבו.
"אבל אתה לא יכול להבריז.. זו שיחת חובה"
הוא משך בכתפיו "אני צריך להתפנות"
"אז לחכות לך?" שאלה ונרתעה בבהלה כשהוא הסתובב אליה ומבטו זועם. "אמרתי לך ללכת" נשף בכעס "תפסיקי להידבק אליי"
"אני לא נדבקת אליך!" כעסה "אתה פשוט... היא לא ידעה איך להמשיך כי שום מילה שעלתה על דעתה לא תיארה אותו טוב. היא הסתובבה והלכה משם בכעס "גם כן מצאו להם עם מי לתקוע אותי בחדר" זעפה ועלתה במדרגות כשהיא מטיחה את רגליה ברצפה הקרה "למה אין לי מזל. איך 3 ו956 מגיעים להיות ביחד באותו התא??"
לפתע היא נעצרה. איפה בכלל נמצאת ההרצאה של הטאקי הזה? היא שאלה את השומר הראשון שפגשה. לא שזה היה קשה כל כך. המקום ממש שרץ בהם. "רדי לחדר האוכל" ענה לה "ואני לא רוצה לראות אותך יותר משוטטת כך או שתענשי"
"פעם הבאה תשימו שלטים" ירקה ומיהרה לרדת במדרגות לפני שייתן לה עונש.
היא נתקפה געגועים לאמה והתפללה שתצליח לחמוק מהשומרים ולראות אותה. היא יכולה להשתמש בכח הזיקית שלה ולהיעלם בקירות. מה עם חולי? איך בארמון? האם ראתה כבר את קייחו? היא בדיוק התכוונה להיכנס לחדר האוכל כששמעה לחישה.
"פססט אוקיינוס,לכאן" הוא קפאה במקומה והציצה לצדדים אבל לא ראתה אף אחד. היא הסתובבה ואחזה בראשה בדאגה 'האם אני מתחילה לשמוע קולות עכשיו?' אולי האדים של האקונומיקה משפיעים עליי? תהתה והחלה ללכת לכיוון חדר האוכל שהיה מרחק מטרים בודדים.
"אוקיינוס" הפעם הלחישה הייתה רמה יותר ונימת דחיפות הצטרפה אליה.
אוקיינוס הסתובבה מרוגזת. מישהו משחק איתי? אבל אז היא צמצמה את עיניה ונרתעה אחורנית.
הקיר מולה זז. לפחות חלק ממנו זז. למה..איך קיר יכול לזוז? אוקיינוס בהתה בבלבול בקיר.
"למה את לא נכנסת?" היא קפצה והסתובבה.
אחד האסירים הביט בה מפתח דלת חדר האוכל "הכל בסדר?" שאל בדאגה כשראה את פניה החיוורות.
"כן"
"אז קדימה כנסי. מר טאקי לא אוהב שמאחרים..אם כי הוא מאחר באופן קבוע" רטן ספק לעצמו. "קדימה" אמר שוב כשראה שאוקיינוס משתהה. היא העיפה מבט אחרון בקיר שכעת נותר דומם כמו כל קיר ונכנסה לחדר האוכל. אולי אני באמת משתגעת?