השעה הייתה שעת ערב מאוחרת.
משפחת לואי סבה סביב השולחן.הבעת פניהם הייתה מהורהרת ושקט סרר בחדר ההסבה המרכזי.
קרחון התיישבה ליד דניאל תוהה בליבה מה יוחלט עכשיו.האם כדאי שתחזור לביתה כדי להיות עימם לפני עלייתו לשלטון של קייחו או שכדאי שתישאר פה,בכושם,מוגנת.
שתי הסיבות שטענה אדלי לכך שכדאי שקרחון תחזור היו שהיא תעשה חלשה ככל שתמשיך לחיות פה . "כמה שננסה לקרר אותה,המעלות נמוכות ככל שיהיו,לא יגיעו לרמת הקור שהיא צריכה באמת.מעבר לזה,אם אכן היא תישאר פה היא תצטרך להיות סגורה כמעט כל היום בתוך חדר קפוא.אני מאמינה שיהיה לך קשה- היא הישירה את עיניה החומות לעיניה האפורות של קרחון "לחיות ללא בני אדם כמעט.אני בטוחה שכמה שנבקר אותך זה עדיין קשה להיות כלואה במקום אחד כל החיים או אפילו שנה אחת".
כולם המהמו אבל דניאל לא נראה מרוצה.קרחון שהתה כבר שבועיים בכושם והחיבור בינה לבין דניאל היה מדהים. "אם רק לא היה את הסכסוך המטופש הזה בין המדינות" אמר דניאל בזעף ערב אחד כשיצאו לטייל. סביב גופה של קרחון הייתה שמיכה ארוכה שבעקבות הקרח הרב שהיה בתוכה הייתה כבדה,אבל זו הייתה הדרך היחידה בה יכלה קרחון לצאת. היא הדקה את השמיכה סביבה וחייכה "בכל מקרה,גם אם לא היה את הסכסוך הזה לא היינו יכולים לחיות האחד עם השני.הגוף של אנשי כוחור זקוק לטמפרטורה הרבה יותר נמוכה מאשר שלכם.אנחנו לא נשרוד בחום במשך הרבה זמן וזה פונה גם אליכם.אתם לא תוכלו לשרוד בחורף שלנו".
"אז נמציא משהו" קולו היה עיקש "נמציא מין חליפות ששומרות על טמפרטורה גבוהה או נמוכה וכך נוכל לחיות יחד".
"מחשבה נחמדה" אמרה קרחון בהרהור "אבל אתה יודע כמה כסף צריך לזה?"
"אז נגייס" הוא גרם לזה להישמע קל.
"זה לא כזה פשוט,דני. אתה צריך למצוא נותן חסות ולדאוג שהוא יממן את זה.לפני זה אתה צריך לעשות משאל עם;מי יקנה את זה וכמה הם מוכנים להשקיע".
"אוו את ממש מומחית,מה?" חייך אליה בהקנטה.
היא צחקה "למדתי את זה בבית הספר".
"אמצא מישהו.המשפחה שלנו ידועה בציבור מעבר לזה שלנו עצמנו יש מספיק כסף כדי לממן פרוייקט כזה".
"ואם זה לא יצלח? אתם עלולים להתרושש".
הוא הניף את ידו בביטול "אל תדאגי.זה לא שאנחנו מפסיקים את העסקים המשפחתיים.אנחנו נעמוד בזה".
"אתה מאוד אופטימי" ציינה בחיוך.
הוא נאנח "אני משתדל.אני רוצה שתמשיכי לחיות פה ולא תחזרי למדינה הנוראית הזאת".
היא חייכה בעדינות "אני אוהבת את כוחור".
"את אהבת את כוחור" תיקן אותה "אם קייחו יבחר,ויכול להיות שזה כבר קרה,את לא יודעת,הלך על המדינה".
קרחון החזירה את עצמה להווה והקשיבה לדבריה של אדלי "דבר נוסף,אם קייחו ייבחר ואם הוא אכן קשוח ואכזרי כמו שאומרים עליו,יכול להיות שהוא לא ייתן לאף אחד להיכנס ולצאת".
"ואם הוא כבר נבחר?" אמר דניאל "אם הוא כבר נבחר וקרחון תחזור,היא תגיע לשם רק בעוד שבוע.מי יודע אם היא תצליח להיכנס ואם לא תצליח תאלץ לחזור לפה." הוא השתהה קצרות "מי יודע אם היא תשרוד את זה הפעם".
"דניאל" נזפה ליביה.
"אני אומר את האמת" ירה "אני לא רוצה שקרחון תיפגע ולכן אני אומר את כל האפשרויות,לא נחמדות ככל שישמעו".
"הוא צודק" אמרה קרחון לפתע.היא לא דיברה עד כה אבל עכשיו הרגישה צורך לדבר "אני רוצה לחזור לכוחור. יש אצלכם אנשי דואר מיוחדים?"
אדלי הנהנה במבט רציני "יש אבל מעטים".
"מצויין.בואי נשלח אחד מהם לכוחור שיעביר מברק מפה ויחכה שאמי תעביר מברק בחזרה ונראה מה המצב".
"אני יודעת שזה יעלה לא מעט" המשיכה קרחון "אבל אין לי ספק שאמא תשלם לכם בחזרה".
אדלי נופפה בידיה "אין בעיה עם הכסף.יש לנו מספיק.אני אשלח את אחד העובדים שלי כבר עכשיו" היא קמה ממקומה "סילחו לי" והיא יצאה מהסלון המרווח.
דניאל פנה להסתכל עליה "את באמת רוצה לחזור?"
היא הנהנה "זה הבית שלי.כל המשפחה שלי נמצאת שם".
"נחכה שהשליח המיוחד יחזור מכוחור ונראה מה תהיה התשובה" אמר רון בשלווה.הוא הרים את כוס המים שלו וגמע ממנה ממושכות.
דניאל פלט צחוק קצר ומהיר "מישהו צמא היום" .
"מצטער, רון הניח את הכוס הריקה על השולחן "שיחות כאלו גורמות לי להיות צמא".
"שיחות על כוחור?" תמהה קרחון.
"שיחות רציניות" תיקן רון.
"אה" צחקה קרחון "למה,אתה נמצא בהן הרבה?"
"לא,ולכן אני נלחץ כשאני כן נמצא בהן". חייך.
"לכן אתה לא מדבר" אמרה קרחון בהרהור והנהנה בראשה.
דניאל שלצידה פרץ בצחוק רם ."אבא לא מדבר באופן כללי".
"תודה רבה,בן,על התמיכה בי" זעף רון.
קרחון נבהלה "הו,לא התכוונתי לפגוע" היא הסמיקה קלות "מצטערת,לא הייתי צריכה להגיד את זה".
רון חייך "זה בסדר,קרחון,צחקנו".
היא נרגעה והפנתה את מבטה לדניאל כשזה אמר לה:"בואי נצא לטיול".
חמש עשרה דקות מאוחר יותר הם צעדו בחורשה יפהפייה.העצים בה היו גבוהים ונדמה היה לקרחון שכל הצבעים בעולם מרוכזים בעליהם.
"וואו" פערה את פיה "המקום הזה יפהפה".
דניאל משך בכתפיו "כן,הוא יפה".
היא הסתכלה עליו בחיוך "וואו,ההתלהבות שלך מידבקת".
"אין צורך שתדבקי ממני.את מספיק מתלהבת" חייך אליה.
היא צחקה והם טיילו במשך רגעים מספר כשדממה ידידותית שוררת ביניהם.
דניאל הפר אותה . "את בטוחה שאת רוצה לחזור לכוחור?". הוא עצר במקומו והיא עצרה בעקבותיו.היא הסתובבה אליו,מהדקת את שמיכת הקרח לגופה.
"כן,למה אתה ממשיך לשאול אותי את אותה השאלה?" הסתקרנה.
דניאל הסמיק ואז נאנח "אני יודע שאנחנו מכירים רק שבועיים אבל שמעתי עלייך הרבה לפני" הוא הוסיף למראה מבטה המשתומם "הוריי וסבתי סיפרו לי עליכם כשהתחלתי ללמוד את שפת כוחור. הם סיפרו לי עלייך ואיך את מצליחה בבית הספר וכמה את חביבה ולא תמיד הכי מנומסת" הוא צחק כשאמר את המילה האחרונה "מצאתי את עצמי ממש מחכה לפגוש אותך" הוא נד בראשו פעם אחת "כמובן שלא באמת חשבתי שאפגוש בך..אני מתכוון,מה הסיכויים? אבל פתאום הופעת.אני זוכר שבאחד המכתבים אמך צירפה תמונה שלך,אבל זה היה כשהיית בת שלוש עשרה- הוא קרב אליה מעט "ואני חייב להתוודות שנעשית יפהפיה מאז".
"אתה אומר שהייתי מכוערת?" צחקה קלות.
"לא" צחק "אני אומר שהתייפת אפילו יותר מאז".
"התחמקות יפה" חייכה.
"בכל אופן, המשיך "מצאתי את עצמי חושב עלייך הרבה וכשהגעת הייתי מופתע לחלוטין." הוא נשם עמוקות ואחז במבטה בעיניו החומות הבהירות "הבנתי שאני לגמרי מאוהב בבת כוחור,קרחון אוחלי,ואין לי מושג מה לעשות עם זה".
היא נרתעה אחורנית ונדה בראשה.רגשותיה כלפי דניאל היו דומים לרגשותיו כלפיה אבל היא לא הייתה מוכנה להודות בזה.היא ידעה שאם תתוודה בפניו הוא יעשה הכל כדי להשאירה גם אם זה אומר לצאת נגד משפחתה,אם תסרב. היא הניחה את ידה האחת על זרועו במחווה מרגיעה. "זה בלתי אפשרי" אמרה בעדינות.
הוא רחק ממנה ועצם את עיניו,ידיו נטועות על מותניו "את חושבת שלא הבנתי את זה?" קולו כאב וליבה של קרחון התכווץ בחזה. "אני יודע שזה בלתי אפשרי אבל מאחר ואת לא מרגישה כלפיי את אותו הדבר,נראה שזה לא משנה" הוא העיף לעברה חיוך מריר. "טוב,אולי זה רק לטובה, המשיך "אחרת הלבבות של שנינו היו נשברים ועדיף לב אחד שבור משניים".
קרחון הביטה בו נפעמת. הוא באמת אהב אותה,הבחור המקסים והנאה הזה.הוא יכול היה לבחור כל בחורה במדינת כושם בגלל עושרו ויופיו אבל הוא בחר בה.
"אתה באמת אוהב אותי" אמרה בשקט,קולה מלא תמיהה.
הוא הסתובב אליה והחל מתקרב אליה בעודו אומר "בכל ליבי".
"הו," זה כל מה שאמרה ברגע הראשון "גם אני אוהבת אותך" נזכרה להגיד רגע לפני שנשק לה.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
