כוחות כפולים

פרק 34

אוקיינוס הרגישה כאילו האדמה מסתובבת. דניאל רצה להקיא. הוא התרחק במהירות מקרחון והתעלם מהפגיעה שהופיעה בעיניה.
אוקיינוס נדה בראשה ארוכות, מסרבת להאמין. מחשבות הסתחררו במוחה עד שהיא התחילה להרגיש כאב ראש.
הייתי רוצה את היכולת של הוראס עכשיו, חשבה במעורפל.
היא העיפה מבט לאמה והרגישה כאילו היא רואה אותה לראשונה.
המחשבה הראשונה שלה אחרי שקרחון אמרה את הסוד שלה היה שהיא משקרת. אחר כך המשפט הזה הופיע בצורות שונות אבל כולם עם אותו הרעיון.
דניאל השתופף לו במיטה ועיניו היו נעוצות בקיר, ריקות מהבעה.
קרחון הרגישה את הקור שנשב משניהם והחלה להתחרט שסיפרה להם. זה היה חייב לצאת החוצה, חשבה בכאב והחליטה שהגיע הזמן שלה ללכת. "אני.. אני חושבת שאלך עכשיו" מלמלה למרות שידעה שהם לא מקשיבים. היא הודתה בינה לבין עצמה שיותר משהיה קשה לה לספר לאוקיינוס, היה לה קשה יותר לספר לדניאל. היא פחדה מהתגובה שלו. חוסר התגובה שלו, ההבעה הריקה וההתרחקות ממנה כאילו היא נושאת מחלה, פגעו בה יותר מאשר אם היה צועק עליה ומקלל אותה. היא הביטה בגבו השפוף של דניאל בכאב ועצמה בחוזקה את עיניה. היא העיפה מבט אל עבר ביתה שמבטה היה נעוץ בעקשנות ברצפה וזרועותיה היו נעולות לצד גופה, ידיה לבנות מהאחיזה החזקה בברזלי המיטה.
קרחון נאנחה "כשתזדקקו לי, אחזור".
השקט היה נוראי והיא נעלמה משם, מתמזגת בקיר ויצאה מדלת התא שעדיין הייתה פתוחה.
השקט היה כל כך מתוח שכשהשומר נכנס לנעול את הדלת הוא הביט בהם בטירדה. "הכל בסדר?" שאל ולא קיבל מענה. הוא רשם לעצמו לשים עין על השניים ויצא משם, נועל את הדלת. "לילה טוב," ניסה שוב אבל הם שוב לא ענו לו. הוא משך בכתפיו והד צעדיו הדהד במסדרון השקט דקה ארוכה אחרי שכבר נעלם מן העין.

אוקיינוס לא יכלה לשנוא את עצמה יותר משכבר שנאה. אבל הנה, אמה נתנה לה סיבה נוספת למה לשנוא את עצמה ולהיגעל מעצמה.
היא רצתה להקיא ולא הייתה מסוגלת להכניס טיפת מזון בארוחת הבוקר שלמחרת.
"מה קורה לך?" שאל בן בדאגה וגם הוראס נעץ בה מבט מודאג. דניאל נשאר בתא שלו.
"כלום, מלמלה "אני לא מרגישה טוב".
בן הצמיד את ידו אל מצחה והמהם "אין לך חום" ציין והחליף מבטים עם הוראס.
"אוקיינוס, אמר הוראס לאחר רגע של שתיקה "קרה משהו בינך לבין דניאל?"
היא שיחקה עם המזלג שלה ונדה בראשה.
"אז מה העניין?"
היא שתקה לרגע ואז הרימה את מבטה "אני לא מרגישה טוב," אמרה לפתע "איך משיגים אישור רופא?"

בן והוראס עמדו זה לצד זה וצבעו את הקיר הגדול של ההול.
"משהו מאוד לא בסדר עם שניהם" אמר הוראס "דניאל פתאום לא מופיע אחרי כמה ימים שהוא יושב איתנו ואוקיינוס במצב רוח נסער".
בן לא ענה בתחילה ואז אמר בשקט בקול טרוד:"אתה חושב שדניאל.. אתה יודע?"
הוראס העיף בו מבט שואל. "לא הבנתי".
בן העביר את המברשת על הקיר ונהנה לראות איך הצבע החדש מבהיק על הצבע הישן "אתה יודע.. נגע באוקיינוס?"
הוראס קפץ "מה פתאום!" קרא בזעזוע "איך אתה יכול לחשוב על דבר כזה?!"
בן נע באי נוחות במקומו "אתה יודע, הוא כבר שבע עשרה שנה בכלא בלי שום מגע עם אישה. כל גבר היה מאבד את זה אם היו שמים לו אסירה במיטה ליד במרחק יריקה. אוקיינוס נערה יפה והוא גבר בריא-
"דניאל הוא אדם טוב" נשף הוראס בכעס "אין סיכוי שהוא יגע באוקיינוס. יש ביניהם חיבור מצוין והוא מאוד מגונן עליה. אני לא מאמין בשום פנים ואופן שהוא נגע בה".
"בסך הכל חשבתי" רטן בן "מה אתה תוקף?"
"אתה מכיר את דניאל כמוני. שנינו יודעים שהוא טוב מדי בשביל לחלל את כבודה של אישה ועוד של קטינה" אמר הוראס בהיגיון, קולו רגוע הפעם. "מעבר לזה שהציעו לדניאל אישה שתבוא אליו ל..לנחם אותו מדי פעם, כמו שעושים כאן עם כולם והוא סירב לכל אחת מהפעמים עד שהפסיקו להציע לו".
"נכון, הנהן בן "אבל באופן כללי לא הבנתי למה הכניסו את אוקיינוס לתא של בחור. ואם היו מכניסים אותה לתא של קינגלי? הוא לא קדוש כמו דניאל".
צמרמורת עברה בגבו של הוראס כשחשב מה היה עלול לקרות אלמלא הכניסו את אוקיינוס לתא של קינגלי "אני חושב שהכניסו אותה לשם כי ידעו שהוא לא יפגע בה".
בן הנהן ושאר העבודה עברה בשקט.