כוחות כפולים

פרק 48

פניו של הוראס היו חיוורים כפני מת. עיניו הבוגרות נעצו את מבטן בעיניים צעירות זהות להפליא.
תריחסטן זע בעצבנות במקומו ונעץ את עיניו בשחרי, מסרב להביט בהוראס, חושש לראות מבט פגוע של אמון שהופר. שחרי עמד קפוא במקומו והביט באביו שזה תשע שנים חשב שהוא מת. הוא חשב שהוא חולם, אבל הרטיבות שברגליו שנגרמה כתוצאה מדלי המים שתכולתו נשפכה כשהוראס הבחין בו ושמט אותו, גרמה לו להבין שהוא לא הוזה. שזה לא עוד אחד מחלומותיו הרבים שמהם התעורר בכל פעם מאוכזב יותר.
"אמא- אמר שחרי בקול מקוטע אבל אביו נד בראשו "לא, אמר בקול עדין "היא לא איתנו".
שחרי בלע את רוקו ואז להפתעתו הרבה של אביו וגם לתדהמתו של תריחסטן הנבוך, רץ שחרי אל הוראס וכרך את זרועותיו סביבו, כשהדמעות זולגות מעיניו.
"אני כל כך שמח לראות אותך, אמר בקול חנוק מדמעות "אתה יודע כמה פעמים חלמתי עליך ועל אמא?" פניו הקבורות בכתפו של אביו גרמו לקולו להישמע מעומעם אבל הוראס שמע הכל וליבו כאב בקרבו אבל יחד עם זאת הרגיש הוראס כאילו ליבו עומד להתפוצץ מאושר. בנו יחידו, זה שלא ראה תקופה שנדמתה כנצח,  מחבק אותו. גופו של שחרי היה צמוד לגופו של אביו ורק החום שנפלט מגופו של שחרי שכנעה את הוראס שזה לא חלום. ידיו לחצו את שחרי אליו ודמעות זלגו מעיניו בשקט. תריחסטן לא היה בחדר והוראס הודה לו בליבו. הוא חשב ששחרי יהיה נבוך מאוחר יותר מבכיו ומהפגנת הרגש הזה ונראה שתריחסטן חשב את אותו הדבר. זה היה רגע של אבא ובן. אף אחד לא היה צריך להיות כאן מלבדם. רק שניהם. בוכים מאושר על מפגשם המחודש ועל הצער שבנוכחותה החסרה של אימו של שחרי ואשתו היקרה של הוראס, לילי.

תריחסטן נכנס אל המטבח ואוקיינוס וחולי מיהרו לקום מכיסאן. הוא הנהן אליהן וחיוך התפשט על פניהן. "חבל שבן ודניאל לא כאן" אמרה אוקיינוס בצער אבל אז מחאה כף בהתרגשות "אני כל כך חששתי, הודתה "חששתי ששחרי יכעס על הוראס... נראה שזה לא קרה".
"מזל שכך, אמרה חולי והתיישבה בחזרה בכיסאה "הוראס זקוק לקצת שמחה".
אוקיינוס הנהנה והתיישבה ברגליים שכולות על הרצפה, מהורהרת "אבל אני תוהה... החלה ואז נדה בראשה במהירות "לא משנה".
תריחסטן התיישב לצידה של חולי "מה העניין?"
אוקיינוס העיפה בו מבט מופתע, כאילו שכחה שהוא שם "אני... זה אנוכי מצידי לחשוב כך... אבל אז נזכרה בשנית שתריחסטן נוכח והיא השתתקה, נועצת מבט מלא משמעות בחולי. חולי קלטה את הבעיה ואמרה: "אני חייבת להראות לאוקיינוס משהו" קראה פתאום והתרוממה "אין לנו הרבה זמן כי ההפסקה שלה עומדת להסתיים. קדימה, אוקיינוס, בואי" ושתי הבנות מיהרו לצאת מהמטבח, מותירות את תריחסטן מבולבל ומעט חשדני.
"מה העניין?" אמרה חולי כשסגרה את הדלת מאחוריה.
"מה יקרה אם הוראס יחליט להישאר?" אוקיינוס התיישבה על מיטתה של אוקיינוס ושילבה את ידיה בחיקה, הבת פניה משקפת דאגה עמוקה. חולי סידרה את שמלתה לפני שהתיישבה על המיטה לצידה של אוקיינוס. היא הטתה מעט את ראשה והביטה בחברתה "אני בטוחה שהוא לא יישאר, גם אם ירצה. הוא הבטיח"
אוקיינוס נדה קלות בראשה "הוא הבטיח לפני שהוא ראה את שחרי. עכשיו כשהבן שלו איתו, אני חושבת שהוראס הבין שהחיים יחד עם בנו אפשריים".
חולי נדה בראשה וזקפה את גבה "הוראס עדיין אסיר" הזכירה בעדינות "החיים עם שחרי לא אפשריים".
"אולי לא ביחד כל יום, סייגה אוקיינוס "אבל שחרי יוכל לבקר אותו בימי הביקורים. אם הוראס יבוא איתנו, גם המפגשים האלו לא יהיו".
"אני בטוחה ששחרי יעדיף שהוראס יצא לחופשי ולא יהיה כלוא בבית הכלא רק בשביל מספר ביקורים בודדים... אם שחרי לא חושב כך אז הוא אנוכי מאוד".
"איך שחרי הוא הבן של הוראס?" קרא אוקיינוס בתסכול קל "הם ממש לא דומים".
חולי הופתעה לרגע משינוי נושא השיחה אבל אז משכה בכתפיה "לא יודעת, לדעתי הם די דומים. ראית את העיניים שלהם? ממש העתק הדבק".
"לא התכוונתי במראה החיצוני, נדה אוקיינוס "התכוונתי לאישיות שלהם. הוראס כזה נחמד ושחרי ממש לא".
"אלא אם כן ההשערה שלנו נכונה והוא פשוט העמיד פנים לאורך כל שנות התיכון" אמרה חולי בקול מהורהר.
אוקיינוס נאנחה ולא השיבה. השתרר שקט לכמה רגעים עד שמישהו נקש בדלת. "יבוא" קראה חולי וסדרה את שמלתה. הדלת נפתחה ופניו של תריחסטן הופיעו. חולי חשה את אוקיינוס נדרכת והעיפה בה מבט מהיר אבל אוקיינוס נעצה מבט רציני בתריחסטן שנכנס, סוגר אחריו את הדלת בשקט.
"אז כאן את מתחבאות" אמר.
"לא התחבאנו, אמרה אוקיינוס "יצאנו מהמטבח כדי שלא תשמע את מה שאנחנו אומרות".
תריחסטן הביט בה ואז עיניו ננעצו בחולי "שחרי רוצה לדבר איתכן".
"איתנו? למה?" הופתעה חולי ואוקיינוס הנהנה.
"לא יודע, משך בכתפיו "אבל הוא צריך ללכת עוד מעט אז כדאי שתרדו".
"בסדר, כבר נרד" אמרה חולי ותריחסטן יצא.