כוחות כפולים

פרק 27

הם חיכו לרכב שיגיע ובינתיים בהו בנקודה לא ברורה בעיניים טרוטות מעייפות.
"למה כל כך מוקדם?" פיהק בן והתמתח.
הם לא טרחו לענות לו. אוקיינוס הרגישה את בטנה מתכווצת ממתח. היא לא סיפרה להוראס ולבן על חולי. היא תהתה אם תהיה לה ההזדמנות לראות את החברה הטובה שלה. היא כמעט בכתה כשפניה של חולי הצטיירו במוחה. מיליון שאלות שרצתה לשאול את חולי הסתחררו בראשה;היא תהתה איך היא.האם היא שמחה, מאושרת.האם היא בריאה? האם ראתה את קייחו? דאגה צצה בליבה. איך קייחו הגיב לכך שניסתה לברוח? האם כעס? האם העניש אותה בחומרה? כעס מילא אותה כשדמיינה את הבעת הפנים מלאת הכאב של חולי.
"כדאי לך מאוד לא לגעת בה, כלב מצורע" סיננה דרך שיניה.
"אמרת משהו?" אמר בן ואז "הרכב כאן."
השלושה עלו לרכב והתמקמו "אוקיי, אנשים, אמר הוראס בקול הסמכותי שלו "יש לנו שלושה ימים להחזיר את המקל המזורגג ונוכל לחזור לכאן ולהיתקע כאן בשלווה למשך השנים הבאות עד שנשתחרר. בואו כן נחזור עם המקל הזה כי אין לי עצבים להפוך להיות השעיר לעזאזל של הגחמות המטופשות של מר טאקי".
"הסנילי" גיחך בן ממקומו על יד החלון. הוראס ישב במרכז ואוקיינוס בצד השני. "לי אין סבלנות לראות את הפנים המכוערים שלו פעם אחרי פעם. פעם אחת הספיקה כדי לצלק אותי נפשית"
אוקיינוס גיחכה ונדה בראשה "אתה דרמטי" אמרה בטון של מה-אפשר-לעשות-איתך.
בן צחק "נישן באכסנייה..היא קרובה לארמון?"
"כן, הנהן הוראס "הנהג יוריד אותנו עם המאבטחים שלנו בארמון ונקבל מהאחראי שם פקודות. הוא יסביר לנו איפה בדיוק אנחנו עובדים, שעות וכו'. ובערב נלך לאכסניה. בינתיים הדברים שלנו ישארו ברכב".
בטנה של אוקיינוס כאבה ממתח.
היא התלבטה אם לספר להם על חולי;היא חששה שאם תספר להם, בן המעשי יגיד לה לנצל את חולי ולבקש ממנה לבצע את העבודה שלהם.
"קייחו גם כך אוהב אותה אז מה זה משנה?" יגיד בטח בהבעה אדישה.
היא נאנחה. "לחוצה, ילדה?" פנה אליה הוראס בנימת דאגה.
"כן.. הנהנה קצרות "אבל גם מתלבטת אם לספר לכם משהו" אמרה בקול שקט. בן זמזם בצידו השני של הוראס.
"לספר לנו מה?" כיווץ הוראס את גבותיו.
היא נשכה את שפתה בהיסוס ואז אמרה בקול שכמעט לא נשמע עד שהוראס נאלץ לרכון אליה כדי לשמוע אותה.
"הסיבה שאני בכלא היא בגלל שניסיתי לברוח מכוחור" פתחה והוראס חייך בעקמומיות "אני יודע. זה התפשט כמו אש בשדה קוצים. כל הכבוד ילדה"
היא חייכה מעט והמשיכה:"יחד איתי הייתה החברה הטובה שלי, חולי. היא נאלצה להתחתן עם הקיסר ולא רצתה בזה." היא בלעה את רוקה "כשנתפסנו היא נלקחה בחזרה לארמון.. עוד לפני שסיימה את המשפט הבין הוראס והנהן "היא שם עכשיו. תרצי לפגוש בה?"
עיניה של אוקיינוס מלאו דמעות והיא הנהנה "כן.. אבל אני לא רוצה לספר לו, היא הטתה את ראשה לכיוון בן "כי הוא בטח יגיד שנשתמש בה בתור הסחת דעת".
הוראס הנהן וכיווץ את גבותיו "חולי אמרת שקוראים לה?.. חולי מחבבת את הקיסר?"
"ממש לא" אמרה אוקיינוס בחלחלה "זאת בדיוק הסיבה למה היא ניסתה לברוח.היא לא יכלה לדמיין חיים לצידו".
"אז אם חולי לא מחבבת אותו אולי היא תסכים לעזור לנו," כשראה את הבעת הפנים המאוכזבת של אוקיינוס, מיהר להוסיף "אם היא תרצה כמובן..לא נכריח אותה לעשות שום דבר שהיא לא רוצה".
"על מה אתם מדברים שם?" אמר בן לפתע.
הוראס סיפר לו בקצרה ותגובתו של בן הייתה בדיוק כפי שצפתה אוקיינוס.
"אין סיכוי, בן" קבעה אוקיינוס.
"למה לא?" אמר בתרעומת "כך בטוח נשיג את המקל."
"כי חולי לא חייבת לעשות את העבודה השחורה שלנו" התרגזה.
"תאמיני לי שקצת הרפתקאה תוציא אותה משגרת היום המשעממת שלה" טען בן "ואם היא באמת לא מחבבת את הקיסר, אז היא תעזור לנו".
אוקיינוס נעשתה אדומה "שלא תעז להכריח אותה לעשות את זה..ידעתי שלא הייתי צריכה לספר" כעסה על עצמה.
"מי מכריח?" הוא הרים את קולו "אני בסך הכל אומר-
"אוקיי, קטע אותו הוראס "מספיק. נגיע לשם וכשנראה את חולי נראה מה נעשה. תפסיקו להתווכח". הוא נאנח כשהשניים שילבו את זרועותיהם בזעף והסתכלו על הנוף שנשקף מהחלון. מזל שהחלון שחצץ בין הנהג לבינם היה חסין קול. אם הנהג היה שומע את מה שהם מתכננים... טוב,הוראס לא רצה לחשוב מה היה קורה.