אוקיינוס קפאה ממקומה. היא הביטה בחולי בעיניים פעורות. "הוא חוזה?"
חולי הנהנה והדמעות שצצו בעיניה הפתיעו את אוקיינוס.
חולי השתופפה קרוב למיטה ואוקיינוס מיהרה אליה והתיישבה לצידה "מה קורה חוחי?"
חולי נדה בראשה וניגבה את הדמעות שזרמו על לחייה "אני כל כך... זה לא... שחרי! מי היה
מאמין שדווקא הוא יחלוק איתי את הכוח הזה".
"איך גילית את זה?" שאלה אוקיינוס בלחש.
חולי הביטה בה "הוא אמר לי" היא הנהנה "הוא בא אליי אתמול בערב וסיפר לי את זה".
"למה?"
"הוא ידע" השיבה קצרות, מתנערת פתאום מההתרגשות שאחזה בה. חולי משכה באפה. היא
יישרה את שמלתה כשהתרוממה "אספר לך הכל בהמשך. הזדרזי"
אוקיינוס הרימה את מבטה ונעצה עיניים חוששות בהשתקפותה במראה העגולה הקטנה.
זהו זה, תהתה, אנחנו באמת בורחים? אנחנו באמת נגיע הפעם לכושם? ליבה התכווץ כשנזכרה
בניסיון שלה ושל חולי לברוח. היא קיוותה שהפעם תצלחנה להגיע לפחות עד צי הדרך לפני
שיתפסו אותן. היא נאנחה אנחה כבדה ולראשונה חשה חשש מהדרך הארוכה המצפה להם. הפעם
לא נותרה תרופה של סבתא שלה כך שלא ידעה כיצד האחרים יוכלו להחזיק מעמד. האם חשבנו
על זה כמו שצריך? תהתה. ואז נדה בראשה. בכלל לא. לא חשבנו על זה בכלל. מה אם אנחנו
פזיזים מדי? מה אם הם יחלו? איך אוכל לטפל בהם? היא ידעה שעליה החום ישפיע בצורה קלה
יותר. היא לא ידעה איך היא יודעת את זה, אך היא הייתה בטוחה בכך.
היא השפילה את עיניה אל הרצפה המכוסה שטיח ורוד כהה ונאנחה בשנית. האם היא סתם
פחדנית? אם היו סכנות ממשיות שאורבות להם בדרך, האם חולי לא הייתה מזהירה אותם?
האם שחרי לא היה מזהיר אותם? גיחוך נפלט משפתיה. מי היה מאמין ששחרי הוא מגד עתידות?
חוזה? מי היה מאמין שכך תכיר אותו? שהוא יהיה הבן של האיש הנחמד שהכירה בבית הכלא? מי
היה מאמין שתגיע לבית הכלא? שתכיר פה את ידיד נעוריה של אמה? לא, את בן זוגה של אמה?
מי היה מאמין שבבית הכלא היא תגלה את עברה של אמה? ובכן, חלקים ופיסות מעברה של אמה.
אוקיינוס נשכה את שפתיה. היא לא תראה את אמא שלה לעולם. ליבה התכווץ בשנית אבל הפעם
לא מחשש, אלא מגעגועים. היא עדיין לא הייתה בטוחה מה בדיוק קרה בין הקיסר לאמה ובין
דניאל ואמה. אבל היא ידעה שאמא שלה הקריבה את עצמה למען ביטחון המדינה. ההיריון לא
היה מתוכנן, והוא בא מאיש אכזר מאוד, אבל אמה לא וויתרה עליה וגידלה אותה באהבה אין
קץ. אוקיינוס שנאה את המחשבה שתעזוב את כוחור ואת אמה מאחור, כשהיחסים ביניהן גרועים
מאי פעם.
"את מתארגנת? אוקיינוס..." בן נאנח כשראה אותה יושבת ברגליים שלובות על הרצפה.
"אני יודע שאתן הבנות רגשניות, אבל זה לא הזמן, נסיכה".
"אני מתגעגעת לאמא שלי" מלמלה אוקיינוס.
"שיט, הוראס היה צריך להיכנס" מלמל בן ואוקיינוס פלטה נחרת צחוק.
בן חייך אליה והתיישב לצידה. הוא נאנח בדרמטיות "תדברי, אני מקשיב".
אבל בדיוק כשאוקיינוס פתחה את פיה הדלת נפתחה בתנופה "קדימה, אוחלי, אין לנו זמן. תוכלי
לספר לבן כמה את מתגעגעת לאמא שלך, כשנהיה מחוץ לכוחור".
"אתה גם שומע מבעד לקירות?" אמרה אוקיינוס בחמיצות.
שחרי גיחך "לא, פשוט ידעתי שתספרי לו על זה".
"חשבתי שהגדת עתידות זה מועיל" אמרה אבל קמה.
"זה בהחלט מועיל. אם לא נזדרז התוכנית שלנו תרד לטמיון"
בן חיבק את אוקיינוס חיבוק צדדי "נדבר בקרוב" אמר ומיהר לצאת החוצה, משאיר אותה שם
עם שחרי.
"אתה יכול לצאת, היא אמרה "אני כבר יוצאת"
"את עכשיו יוצאת" אמר שחרי בקול רציני "באמת שאין לנו זמן" אוקיינוס נדרכה כשהיא שמעה
נימת דאגה בקולו.
"הכל בסדר?"
"אנחנו באמת חייבים לצאת" אמר בדחיפות "אין זמן להסברים" הוא כיתף תיק אחד שנח על
מיטתה של אוקיינוס והיא לקחה את השני, לא מבקשת הסברים. הם מיהרו לצאת מהחדר.
"כולם כאן?" אמרה חולי "קדימה, נצא".
החבורה הקטנה מיהרה לכיוון היציאה הראשית. חולי עצרה אותם ויצאה יחד עם שחרי לבדוק
את השטח. "אוקיינוס, אמר בן "תישארי קרובה אליי למקרה והקיסר יחליט ללכוד אותך
באשליה".
אוקיינוס הנהנה בגבות מכווצות מדאגה והחבורה נעלמה אל תוך הלילה נטול הכוכבים.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science-Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
