כוחות כפולים

פרק 4-קרחון

לא היה לה מושג שיש גדר. אבל לא סתם גדר.היא התנשאה לגובה של כמעט ארבעה מטרים כולה עשויה אבנים לבנות חלקות.קרחון בת השש עשרה קרבה לגדר או לחומה ליתר דיוק , ונקשה עליה מספר פעמים כפי שסבתה שלמדה זאת מסבתה ,תיארה לה. שלוש נקישות מהירות, להמתין חמש שניות( היא ספרה בליבה) ואחר כך שתיים איטיות. לא היה לה מושג אם יש הסבר לנקישה הזאת.כל שהיא ידעה שבעוד רגע תיכנס למדינת כושם.
ליבה פעם בחוזקה. הייתה לה הרגשה שעולמה הולך להשתנות לנצח. היא לא ידעה אם זה בגלל שהיא עומדת להיכנס למדינה האויבת למדינתה,מדינת כוחור,למרות שעל הכתב הן לא נקראו אויבות. היו בין שתי המדינות יחסים קרים ולא יותר או פחות מזה, או בגלל שהיא עומדת לפגוש את המשפחה הוותיקה בעיר, משפחת לואי, שבסתר,במשך דורות,מאז הנתק שנכפה על המדינה, ניהלה קשר הדוק עם משפחת אוחלי,משפחתה של קרחון.
המסע למדינה הזאת ארך לה שבוע ימים מפרכים. גופה כמעט קרס ואיבד מכוחותיו בעקבות החום ששרר בדרך. היא הייתה בטוחה שבמדינת כושם היא תקרוס באופן סופי.החום שהיה בדרך לא היה חם כל כך בהשוואה לכושם ששם אנשים ממש ניזונו מחומה של השמש. אבל אמה הבטיחה לה שמשפחת לואי תדאג לה.היא רק צריכה להגיד להם את שם המשפחה והם ידעו.
לא היה לקרחון מושג מה היה כתוב במכתב וכרגע זה לא ממש שינה לה.כל שרצתה כעת זה שירד גשם,או שלג, שתתחולל סופת ברקים כדי שכוחותיה יחזרו אליה.היא לא אהבה את החום והייתה לגמרי גאה בעצמה שהצליחה לעבור את השבוע החם הזה.וגם הודתה לכדורים המיוחדים שסבתה נתנה לי לפני יציאתה כדי לשמור על כוחות בסיסיים כדי שתשרוד.אחיה הבוגר רצה לצאת איתה כדי להגן עליה ולעזור לה אבל אמה סירבה. "זה המסע של קרחון ושל קרחון בלבד".
קרחון נשענה כעת על הגדר וחיכתה שהשער יפתח. למה הם כל כך מסתירים את הכניסה? חשבה בטשטוש.אף אחד לא עומד לפרוץ אליהם. אלולא הסימן שאמא נתנה לה,חריטה של שמש ליד נקודה קטנטנה זהובה ,לא הייתה יודעת היכן הכניסה. היו במדינתה כאלו ששיערו שהנקודה הזהובה מכילה קרן שמש אמיתית שנקטפה על ידי קוטף אור המקביל לקוטף טיפות במדינת כוחור והיא השומרת של המדינה.
"איך דבר כל כך קטן יכול לשמור על מדינה כל כך גדולה?" שאלה קרחון בספק כשהייתה בת שתיים עשרה את אימה.
"לא הגודל קובע,אוחה, אמרה אימה ונופפה בכף הגדולה שבעזרתה עירבבה מרק ירקות, "זכרי זאת".
גבה של קרחון נעשה מתוח כששמעה רעשים קלים באים מאחוריה. היא מיהרה להזדקף ולסובב את פניה לכיוון השער והתכופפה מעט מוכנה לתקוף אם מישהו יעז לעשות צעד אחד מאיים לכיוונה.
השער נפתח באטיות כמעט מרגיזה. נדמה היה לקרחון שליבה עצר לפעום לכמה שניות. לפתע צצו פנים שחומות בעלות עיניים חשדניות.
העיניים קלטו אותה והתרחבו. "מי את,את לא מפה" הוא לא שאל,הוא ידע,שמה לב.
היא התנערה מקפאונה וכחכחה בגרונה "קוראים לי קרחון אוחלי-
"מה נערת כוחור עושה פה?" הוא ענה לה בשפתה.הוא לא ידע להגות את האות ח כמו שצריך כך שזה נשמע כמו ה. עכשיו קולו נעשה קשוח.הוא עמד מולה,גבוה וחסון.
היא מצמצה בעיניה "אם תתן לי לסיים את המשפט , תבין" אם השומר היה גר בכוחור הוא היה מבין שקרחון לא הייתה הנערה המנומסת ביותר שהעולם הכיר "אז כפי שהתחלתי לומר מקודם, באתי עם מכתב למשפחת לואי".
"איזה קשר יש לך איתם?"
היא התחילה לאבד את הסבלנות המועטה שנותרה לה. "תשמע,אני אחרי מסע ארוך ומייגע. חם לי וכמו שאתה וודאי יודע אני לא מורגלת במזג האוויר המזעזע הזה." היא פלטה נשיפה רמה "אין לי כח לתחקור הזה.אין לי מושג איך הקשר בין המשפחות התחיל. את שיעור ההסטוריה בבקשה תבקש ממשפחת לואי. כל שאני יודעת זה שביקשו ממני להעביר מברק חשוב מאד".
השומר לא התרגש למראה עצבנותה של הצעירה ורק שילב את ידיו,מביט בה בהרהור "את מסכימה איתי שהסיפור הזה נשמע לא אמין בעליל". אמר לבסוף.
היא שקלה לרגע את תשובתה ואחר הנהנה במרץ "צודק,אבל הוא אמיתי".
"מאין לי להאמין לך?"
היא כיווצה את גבותיה. היא הרגישה בראשיתו של כאב ראש "למה שלא תקרא לאחד מאנשי המשפחה. לגברת אדלי לואי".
השומר נראה מופתע "את יודעת את שמה של גברת המשפחה ".
"נו,מה אמרתי לך שעה?" נופפה בידה בחוסר סבלנות .
השומר הביט בה עוד רגע ואמר "את יודעת למה אני שומר הכניסה של מדינת כושם שהשמש תזרח בה לנצח," הוסיף את הברכה המסורתית.הוא לא המתין לתשובתה והמשיך "בגלל שהכח שלי הוא לזהות את המחשבות האמיתיות של האיש שעומד מולי.ואת גברת צעירה , הוסיף בנימת התראה וקרחון בלעה את רוקה "דוברת אמת" סיים. הוא החווה בידו לכיוון השער "ברוכים הבאים למדינת כושם".
השומר ליווה אותה לביתם של משפחת לואי.למזלה זו הייתה שעת ערב מאוחרת אז רוב המשפחות היו בבתיהם.
היא התבוננה פעורת פה במקום שמעולם לא העלתה על הדעת שתבקר בו . המדינה,או לפחות העיר שבה ביקרה כעת,הייתה יפהפייה. עצים ירוקים וגדולים ניצבו בכל מיני מקומות והיא הרגישה איך החמצן הטהור ממלא את ראותיה. הפרחים פה היו שונים ויפהפיים אבל גם במדינת כוחור היו פרחי חורף יפהפיים.
לא היה קר וזה הפריע לה מאד. היא הרגישה איך רגליה נעשות כמו גומי.
"גומזו, לחשה אחרי כמה דקות של הליכה. בלי לשים לב היא הניחה את ידה על כתפו של השומר החביב.הוא הסתובב והתבונן בה בדאגה "הכל בסדר,קרחון?" היה לו קשה להגות את האות ח שבשמה ולכן זה נשמע יותר כמו קרהון. היא לא שמה לב לזה באותו הרגע כי הסחרחורת תקפה אותה בחוזקה והיא קרסה לתוך זרועותיו של גומזו.