פרק 45

22 3 0
                                    

הוראס התקשה לנשום. הבן שלו, זה שלא ראה אותו כמעט 10 שנים... היה קרוב אליו יותר ממה שחשב. דמעות עלו בעיניו ואוקיינוס הניחה יד מנחמת על זרועו שרעדה מעט. היה מוזר לה לראות את הוראס היציב והרציני מתפרק כך. מה יקרה כשהוא יפגוש את בנו פנים מול פנים? שאלה את עצמה בדאגה.

"איך הוא? הוא ילד טוב?"

אוקיינוס לא הרשתה לעצמה להסס "כן, נחמד מאוד".

נשימותיו של הוראס רעדו ואוקיינוס התלבטה אם לשתף את הוראס במה שהיא וחולי דיברו לפני זמן קצר.

היא הפנתה את מבטה אל חולי וראתה שגם היא מתלבטת. ואז חולי הגיעה להחלטה והנהנה את אוקיינוס. אוקיינוס הנהנה פעם אחת בראשה וחולי פנתה אל הוראס. "הוראס, אמרה בעדינות והוא הפנה את פניו שדמעות מעטות זלגו מעיניו. נראה היה שהוא מאוד מתאמץ לא לפרוץ בבכי ואוקיינוס חשה רחמים עליו. "אוקיינוס ואני דיברנו על שחרי לפני שהגעת" עיניו הביעו הפתעה אבל הוא לא אמר דבר. את הדקות הבאות בילו השלישייה כשחולי מתארת באוזניו את התאוריה שלהן. היא נאלצה לחשוף את התנהגותו הלא נעימה של שחרי כלפי אוקיינוס בבית הספר אבל היא עשתה זאת בצורה העדינה ביותר. אבל אוקיינוס חשה איך גופו של הוראס נדרך והוא הביט בה בהתנצלות. אוקיינוס הביטה בעקשנות בידיה השלובות זו בזו בחיקה ונתנה לחולי להמשיך לדבר. היא לא התכוונה לתת להוראס להתנצל בשם בנו ואם התאוריה של שתיהן אכן נכונה, היא חושבת שתוכל לסלוח לשחרי.

"קודם, פתח הוראס ברגע שחולי סיימה את דבריה "אני מתנצל, אוקיינוס... לא, אל תיאנחי כך. אני באמת מתנצל. פעולות של הבן שלי אלו פעולות שלי-

"שטויות"

"-ולכן אני מבקש סליחה מעומק הלב. דבר שני, אם התאוריה שלכן לגבי בני אכן נכונה, ואני לא אשקר, אני מאוד מקווה שכן, אין מאושר ממני. הצלחנו אשתי ואני, להחדיר לו את השקפת העולם שלנו ומבחינתי כמובן זוהי ההשקפה הבריאה ביותר" ואז עיניו התעננו "אבל אם התאוריה שלכן לא נכונה, המשיך בקול קודר "כנראה שאחי ואשתו הצליחו יותר מדי לשכנע אותו שאימו ואני דיברנו דברי סרק ושקר".

אוקיינוס לא ידעה מה להגיד אז כרגיל חולי הצילה אותה ואמרה: "אני בטוחה בכמעט מאה אחוזים שהתאוריה שלנו נכונה... אם היא לא, כיצד חזיתי אותו עומד לצד... לצידכם?"  אוקיינוס שמה לב לתיקון הזריז שלה אבל לא אמרה דבר. נגלה הכל בבוא העת, חשבה לעצמה.

"מה לוקח להם כל כך הרבה זמן?" תהה בן שעה שדניאל והוא היו בחוץ, גורפים את העלים שנשרו מהעצים.

"אתה לא חושב שזה מוזר?" אמר דניאל והתכופף להביט בעלים הצבעוניים ששכבו על הרצפה.

"מה מוזר?"

"זה, הוא חפן בידו האחת מלוא העלים ונתן להם להחליק מבין אצבעותיו "שהעץ משיר עלים."

בן בהה לרגע בעלים שנפלו מידיו של דניאל ונד בראשו "לא".

כוחות כפוליםWhere stories live. Discover now