"את כזאת רגשנית" אמר בן כשהם התמקמו באכסניה שלהם. היום היה יום עבודה קשה ובקושי היה להם זמן לדבר האחד עם השני. כל גופה של אוקיינוס כאב כשהתיישבה על כסא העץ שבחדר האוכל אבל גופה היה מלא אנרגיה והתרגשות מהמפגש עם חולי. "איך בכיתן" המשיך "ממש טלנובלה ספרדית".
אוקיינוס חייכה אליו "לא תצליח לעצבן אותי היום. אני במצב רוח טוב"
"תסמכי עליי, אני אצליח" השיב לה בהקנטה והרים את מבטו אל הוראס שהתיישב מולם עם מגש אוכל.
"איך האוכל?" שאל ולא חיכה למענה. הוא דחס כף מלאה אורז אל פיו ונאנח בהנאה.
"זה לא תנאים האוכל שלהם בארמון" אמר בן ואכל תפוח אדמה "אני לא יודע אם האוכל כאן באמת טעים או שאני מורעב".
"האוכל כאן לא רע" אמרה אוקיינוס
"טוב,את באמת היחידה שיכולה להגיד את זה. הוראס ואני תקועים יותר מדי זמן בכלא כדי לזכור טעם של אוכל אמיתי".
אוקיינוס חשבה על המפגש עם חולי וחיוך גדול עלה על פניה. החיבוק שלהן היה חזק וארוך כל כך עד שהשומר שעמד לצידה של חולי נאלץ לנתק אותן זו מזו. אוקיינוס זכרה שהוא נעץ בחולי מבט נוזף וחששה שמא יכעס עליה, אבל לא נראה שלחולי היה אכפת. היא אמנם לא חיבקה אותה שוב אבל הסתכלה עליה בחיוך "כל כך קיוויתי שזאת תהיה את" אמרה בהתרגשות "מהרגע שאמרו לי ששלושה אסירים מבית הכלא יגיעו.. אני יודעת שהסיכויים שזאת תהיה דווקא את מכל האסירים שיש שם, הם נמוכים. אבל קיוויתי וצדקתי" היא אחזה בידה "מה דעתך שנשב אחר כך ונדבר?"
"לא בא בחשבון" קבע השומר שלה.
"אנחנו נדבר" קולה של חולי התקשח והיא הביטה בשומר שלה בזעם "את ההזדמנות הזאת לא תיקחו ממני".
הוא רק הביט בה במבט אטום ושתק.
"נסיכה, הם צריכים ללכת לעבוד ואת מונעת את זה מהם" אמר כעבור רגע.
ידה של חולי התנתקה מידה של אוקיינוס. היא התקרבה אליה ולחשה:"אל תדאגי. אני אדאג שאת ואני נשב ונדבר. יש לי משהו חשוב לספר לך". היא נעצה בה מבט רב משמעות וסקרנותה של אוקיינוס התעוררה.
מאותו הרגע עד השעה שבע בערב, העבידו אותם קשה. האחראית של הנקיונות בארמון דאגה שיקרצפו כמו שצריך את הרצפות והחלונות. הוראס ובן עשו את החלונות ואת אוקיינוס ציוו ללכת לנקות את "השירותים המלכותיים". היא רטנה ועקבה אחרי האחראי לשם. הוא דרש שיקראו לו "אדוני" אבל בן עשה לו כאלו צרות עם השם עד שוויתר לו.
"מה מלכותי בזה?" עיקמה אוקיינוס את אפה כשעמדה בשירותים. הם היו פשוטים למראה מה שדי הפתיע אותה. הארמון היה כל כך מצועצע ורברבני שהתחשק לה להקיא. היא בהחלט ציפתה שהשירותים האלו יהיו מצופים מזהב ומכסף.
"אלו שירותי המשרתים" אמר לה בקול חמור האחראי.
"אה, הנהנה "אז אלו לא השירותים המלכותיים".
היא הצליחה לבלבל אותו והוא מלמל "זה יהיה אחר כך" הוא הרים את קולו "אני אחזור לכאן בעוד שעה ואני רוצה לראות את הכל מבריק ונקי".
וכך זה נמשך כמעט שתיים עשרה שעות עד שהאחראי הודיע להם שהרכב של הכלא מחכה להם. המאבטחים היו צמודים אליהם, בעיקר אל בן שעשה שטויות והשתעשע עם הנקיונות ודאג, אגב כך, לשפוך "בטעות" דלי מלא מים מלוכלכים על האחראי שצווח עליו במשך עשרים דקות אחר כך "בדקתי בשעון" אמר בן לאוקיינוס כשהיו ברכב לכיוון האכסניה.אוקיינוס התגלגלה מצחוק.
כעת גמעה אוקיינוס ממרק הבצל החם וגם היא נאנחה בהנאה "זה באמת טעים" עדכנה.
הם התיישבו כך במשך חצי שעה, שקטים ורגועים עד שהוראס התמתח וקם "קדימה, חברים. כדאי שנעלה לישון."
"מה לישון?" מחה בן "השעה רק שמונה וחצי בערב!"
"ומחר אתה צריך לקום בשלוש כדי שנספיק להיות בארמון מוקדם ולהתחיל לעבוד".
"אבל רק סיימנו לקרצף אותו" התלונן "מי כבר נמצא שם שהארמון יתלכלך כל כך מהר?"
"הוראס, אמרה אוקיינוס ברצינות. הוראס התבונן בה בשאלה "מתי אנחנו לוקחים את המטה?" אמרה בקול מהוסה. בן הנהן בתמיכה "הלך לנו יום שלם" הוסיף.
הוראס חזר לשבת בגבות מכווצות "אני לא חושב שכדאי שנטרח," אמר והוסיף למראה פניהם המופתעים "שלושה ימים בהם מעבידים אותנו בפרך כשהמאבטחים נמצאים לידנו כל רגע ורגע..זה בלתי אפשרי. ועוד להיכנס לחדר של הקיסר," הוא נד בראשו "אני לא מבין איך מר טאקי חשב שנעשה זאת".
בן הנהן "כי הוא טיפש," הסביר בפשטות "אז מה עושים? פשוט חוזרים ואומרים שלא הצלחנו?"
הוראס משך בכתפיו "בכל מקרה הוא חושב שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו. הוא אמר שלא יעניש אותנו".
אוקיינוס הביטה בהם בהשתוממות "מה איתכם?" קראה ואז הנמיכה את קולה "הרי שניכם אמרתם שאתם לא רוצים לראות אותו יותר. רק היום בבוקר אמרתם את זה וכבר אתם מוותרים?"
בן שילב את זרועותיו ונשען על כיסאו, מותח את רגליו קדימה. "נשמע אותך, ילדה" אמר.
"אני לא יודעת, אין לי תוכנית!" אמרה "אבל.. ואז פניה התבהרו "רגע!" קראה "יש לי רעיון"
"מעולה, אמר הוראס "רק בואי לא ניתן לשאר לשמוע את הרעיון שלך" הוא הרים והוריד את ידו, כשכף ידו פרושה כלפי מטה.
אוקיינוס הבינה את הרמז וכשדיברה, הנמיכה את קולה. "נניח שננסה.. בואו לפחות נרחרח..מה שנוכל. כשנחזור נראה לנו שאנחנו מצטערים שלא הצלחנו ונספר לו על כל האבטחה שהייתה כאן. נגיד לנו שניסינו לבנות את האמון של צוות האבטחה בנו ולכן לא עשינו שום דבר..אה..לא חוקי" היא הביטה בבן ואז בהוראס "ואז הוא ירצה להחזיר אותנו לכאו כי הרי רק עלינו הוא יכול לסמוך. כך אני אוכל לפגוש את חולי יותר וכך יהיה לנו קל יותר להתגנב ולקחת את המטה" היא חייכה "מה אומרים?" קולה היה עטור ניצחון.
בן חייך בהנאה "אני אוהב את הרעיון. וכך אני אוכל להיפגש עם חוליאניה".
"מי?" שאלו אוקיינוס והוראס יחד.
"חוליאניה, אמר ומבטו נעשה חולמני "אחת המשרתות. עובדת במטבח. היא יפהפיה".
הוראס העיף באוקיינוס מבט מיואש והיא משכה בכתפיה בחיוך "תקווה שגם היא מדברת עליך עם החברים שלה" גיחך הוראס.
"ושגם לה יש אותו מבט חולמני כמו שלך יש" הוסיפה אוקיינוס בהקנטה והביטה בהוראס.
"מבט מאוהב" אמר הוראס לפני ששניהם פרצו בצחוק. בן העיף בהם מבט משועמם "תצחקו תצחקו, אין לי ספק שגם היא לחלוטין בקטע שלי".
"נחמד לראות שאתה מאוד בטוח בעצמך" אמרה אוקיינוס, קולה עדיין רועד קצת מהצחוק.
"כזה אני, בחור שבטוח בעצמו" הביט בה במבט מקניט.
"טוב, אם כך, אין לנו למה להזדרז" אמר הוראס "מה אומרים, נצא קצת החוצה?"
"אם המאבטחים ירשו זאת" אמרה אוקיינוס, מקווה שכן.
"אלך לדבר איתם" אמר הוראס והתרחק.
אוקיינוס הביטה בבן "אני מרגישה שזה לא הולך להצליח".
"גניבת המטה או שהמאבטחים ירשו לנו לצאת החוצה?" הוא הכניס פרוסה שלמה של לחם אל פיו.
אוקיינוס הביטה בו רגע בתדהמה ואז ניערה את ראשה "המטה. ובבקשה אל תגיד גניבה בקול. ההורים שלך לא לימדו אותך את הפתגם 'אוזניים לכותל'"? נזפה.
"ההורים שלי מתו כשהייתי בן שנתיים" הוא חייך אליה חיוך עקמומי "כך שהם לא הספיקו ללמד אותי את זה. אני אמנם חכם בצורה יוצאת דופן, הוסיף בשעשוע "אבל לא. הם לא הספיקו".
היא הביטה בו לרגע, משתדלת לו לרחם עליו. היא ידעה כמה אנשים לא אוהבים שמסתכלים עליהם במבט מרחם "אתה לא נראה עצוב" קבעה לבסוף.
הוא משך בכתפיו "הייתי צעיר. אני לא זוכר אותם כמעט בכלל. יש לי תמונות שלהם, אבל, הוא נד בראשו "לא. אני אולי מרגיש געגוע אל ההורים שלי בתור הורה.." הוא עשה אתנחתא קצרה, מסדר את מחשבותיו בראשו "אני מתכוון, אני לא מתגעגע אליהם בתור מורקל ושחר, השמות שלהם," הסביר "אלא רק לתואר שלהם. לרצון הבסיסי שיהיו לי הורים" הוא נראה נבוך "הבנת?"
היא הנהנה.היא הבינה, אבל היא התגעגעה לאבא שלה. היא לא ידעה מי הוא ואמה לא דיברה עליו משום מה. אוקיינוס נהגה לשאול אותה רבות עליו כשהייתה צעירה אבל בכל פעם שהייתה מעלה את השאלה הזאת היו עיניה של קרחון מתמלאות דמעות. בשלב מסוים הפסיקה אוקיינוס לשאול.היא נותרה סקרנית ורצתה מאוד לדעת על זהותו של אביה, אבל לא רצתה לגרום לאמה לצער.
הוראס חזר אליהם והנהן "הם יצאו איתנו" עדכן. המאבטחים הופיעו מאחורי הוראס והנהנו אליהם "אל תעשו שטויות" הזהיר אחד המאבטחים והביט ישירות בבן. אוקיינוס כבר הבדילה ביניהם. זה שבדק אותם בבוקר היה בעל עור בהיר ועיניים אפורות רגילות, אופייניות לאנשי כוחור. השיער שלו היה מתולתל ואסוף לקוקו קצר. המאבטח השני היה נראה מבוגר יותר ושערו היה קצוץ ובהיר. עיניו גם אפורות ושפתיו ישרות ורציניות. היא לא ידעה איך קוראים להם אבל הצעיר היה נחמד יותר על אף שלא בטחה בו עדיין ולכן התנהגה על ידו בזהירות. הוא היה צמוד אליה במהלך היום והרציני יותר היה צמוד אל הוראס ובן. אל בן בעיקר.
בן גלגל את עיניו כעת אל המאבטח והתרומם. "על מה אתה מדבר? אני ממש ילד טוב".
גיחוך כללי נשמע ובן הביט בחבריו בזעף.
החבורה התקדמה קדימה ויצאה אל האוויר הקר והרענן.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
