"תריחסטן, הקישה קוחלי באצבעותיה מול עיניו בחוסר סבלנות "אתה מקשיב לי?"
תריחסטן מצמץ והעביר את ידו על פניו בעייפות.
"מצטער, " אמר וקוחלי נאנחה בעצבנות "לא הצלחתי להירדם".
"אל תגיד לי שאתה נלחץ מהמבחנים" אמרה קוחלי ושמץ לגלוג בקולה.
תריחסטן לא ענה לה והעביר את מבטו בכיתה.כפי שניחש,לא חולי ולא אוקיינוס היו בכיתה.
הייתה לו תחושה חזקה מאוד שהן לא החליטו פשוט להבריז מהמבחנים. לא,הרעיון היה לא מתקבל על הדעת בלשון המעטה.חולי לעולם לא הייתה מבריזה מהמבחנים.אבל אוקיינוס..
הוא נאנח והרים את עיניו לדלת בדיוק כששחרי נכנס לכיתה.הוא לא שם לב אליו וצעד לכיוון שולחנו,עיניו נעוצות בנקודה כלשהי על הרצפה.
תריחסטן התרומם מכסאו והפנה את עיניו בחדות לכיוון חברתו שגערה בו שהיא מדברת.
"תשמרי את זה לאחר כך" אמר בהיסח הדעת,טפח על כתפה ומיהר לכיוון חברו.
"היי, הוא עמד למול שחרי והשני הרים את מבטו לכיוון תריחסטן.
"היי,חבר" הרים שחרי את ידו כברכת שלום ושמט אותה בחזרה לשולחן.
תריחסטן משך כיסא אליו והתיישב עליו הפוך.
"אתה נראה גמור" ציין תריחסטן ושחרי הנהן "כן" הפטיר.
תריחסטן חיכה שיוסיף משהו ואז נשען קדימה,זרועותיו שלובות.הוא נשך את שפתיו ואז נשף בין שיניו "שמת לב שחולי ואוקיינוס חסרות?" אמר לבסוף.
שחרי העיף מבט אדיש סביבו ואז משך בכתפיו "יש עוד חצי שעה למבחנים.עדיין לא כולם הגיעו".
חיוך קטן ומהיר הופיע על פניו של תריחסטן "לא חולי.היא הייתה צריכה להתייצב פה ראשונה".
"אז היא עייפה,זה מובן.אתה יודע ,מבחנים וכאלה" תריחסטן מצא את עצמו מתחיל להתרגז מאדישותו של שחרי.
"לא,אני לא יודע," הוא השתדל לדבר בשקט "חולי לא מאחרת.אף פעם.זה מוזר.בעיקר כשזה יום המבחנים.יום גורלי שמשפיע על העתיד שלנו".
שחרי גלגל את עיניו "יום גורלי," חזר אחריו בסרקזם "על מה הדרמה? בסך הכל יום מבחנים.תאמין לי שחולי יודעת שהיא הולכת להפציץ.בגלל זה היא לא מוטרדת".
"זה לא נראה לך מוזר ששתיהן לא כאן? ביום המבחנים??" הוא החל לאבד את סבלנותו.
"מה קורה לך? תרגע" אמר שחרי.
"מה קורה לך?" הטיח תריחסטן "איפה הירידות על אוקיינוס,שבטח היא לא הגיעה כי גם כך היא תיכשל? איפה הלחץ? לפני שבוע היית לחוץ לגבי המבחנים.מה קרה פתאום? ההתנהגות שלך לא כמו כל הזמן".
שחרי משך בכתפיו "פשוט הבנתי שאין לי למה להילחץ.אני בטח אעבור,אני לא דואג".
תריחסטן נשען אחורה,גבו נשען על השולחן.
"באמת? ואיך אתה יודע שתעבור אותו?"
"אתה יודע,למדתי" טון קולו הפך לקריר.
"אני יודע, טריחסטן ניער את ראשו "לא התכוונתי לרמוז שאתה לא.. אוח,שכח מזה" הוא התרומם ממקומו "זה פשוט נראה לי מוזר שחולי לא כאן.אני מודאג".
"אל, ייעץ שחרי "תתמקד במבחנים.אל תשכח שהיא עומדת להיות אשת המושל.אין לה סיבה לדאגה".
תריחסטן הנהן וחזר לשבת ליד קוחלי המרוגזת.
"על מה דיברתם שם?" דרשה לדעת.
"לא משהו חשוב"
"באמת?" אמרה בספק "זה לא נראה כך מהמקום שלי".
"אוקיי" משך בכתפיו בחוסר אכפתיות.
"אוקיי?!" חזרה בחמה.
הוא הפנה אליה עיניים עייפות "מה את רוצה קוחלי? את לא עוזבת אותי מהרגע שהתראנו בבוקר".
היא פערה את עיניה בתדהמה "נראה שמישהו ממש מרוגז" כעסה.
"נכון,הסכים איתה "אז אשמח אם תפסיקי לנסות לדבר איתי לפחות עד אחרי המבחנים".
"אז אתה כן לחוץ" אמרה בניצחון.
הוא לא ענה לה על זה.
"חולי, אנחנו בחוץ,אנחנו בחוץ" אוקיינוס בקושי הצליחה לכבוש את שמחתה וברגע שהיו מחוץ לשערים של מדינת כוחור היא פרצה בריקוד קטן.
חולי צחקה "זה היה קל משחשבתי" עכשיו,לאחר שעברו את החלק הקשה,בשלב הזה לפחות,קולה היה קל יותר.היא הצטרפה להשתובבות של אוקיינוס ואז שתיהן עצרו ביחד.
"השומרים פה לא משהו" העירה אוקיינוס כשהביטו בשערים הרחבים והגבוהים של המדינה שלהן.
"שיחק לטובתנו' אמרה חולי ואוקיינוס הנהנה.שתי הבנות עמדו שם עוד רגעים ספורים,נותנות לעצמן את הזכות להתענג על הצלחתן.
החלק הזה לא היה מסובך כפי שחשבו.הן מצאו את הדרך די מהר הודות למפה שאמה של אוקיינוס ציידה אותן בה,והודות לכישורי ההתמצאות של חולי,תוך שעה וחצי הגיעו לשער.הן חיכו שהשומרים יחליפו משמרת ואז,ברגע שהשומר החדש הלך רגע כי שמע רעש,או כך לפחות טענה חולי ,זינקו ויצאו מהשער שהיה פתוח,מסיבה שהשתיים לא הבינו.
רק כדי להיות בטוחות הן המשיכו ללכת עד שהחומה נראתה קצת יותר קטנה.השעה הייתה ארבע וחצי לפנות בוקר ועד שייחלו המבחנים הן יהיו רחוק רחוק מכאן.
לפתע חולי צנחה ארצה והחלה לבכות.אוקיינוס נבהלה ומיהרה לשבת לצידה של חולי.היא הניחה את ידה על גבה הרועד של חולי.
"מה קרה?" שאלה בבהלה.
"אני.. חולי כמעט נחנקה מהתרגשות "לא אתחתן עם קייחו" לחשה.
אוקיינוס צחקה קלות וחיבקה את חברתה בחוזקה.
הן שתקו לכמה רגעים ואז אוקיינוס התנתקה מחברתה.היא התרוממה וניקתה את ברכיה מהאבק שהצטבר על מכנסיה.היא הסתכלה לרגע בענן החום שעלה לאוויר ואמרה:" קדימה,נתקדם ובשעה שמונה נעשה הפסקת ארוחת בוקר.עדיין לא חם ולכן כדאי שנתחיל עכשיו,כך נחסוך בשימוש בתרופה".
חולי הנהנה והתרוממה "רק תני לי שנייה להציץ במפה"
אוקיינוס הישירה מבטה וראתה רק שממה.שום עץ לא עמד שם,שום פרח לא פרח ושום חיה לא נראתה לעין.
"הכל כל כך ריק" הגתה בקול את מחשבותיה "איך זה שביציאה מכוחור,פשוט אין חיים?"
חולי פתחה את המפה והעיפה מבט בנוף המת שהשתרע מולן "שמעתי שיש בממשלה מחלקה שאחראית לכך שבכל חצי שנה יצאו קבוצה של אנשים וירססו את המקום כדי ששום חיים לא יצמחו פה".
"אבל זה מרחק עצום!" קראה אוקיינוס.
"נכון, הנהנה חולי "ולכן יש משגיחים שנאמנים מאוד לקייחו והם משגיחים שאף אחד לא בורח.הם שומרים את המים והשתייה אצלם ומחלקים את זה בשעות מסויימות לאנשים.הם ישנים כאן בלילה ויש כמה שומרים שמשגיחים שאף אחד לא בורח."
אוקיינוס הנהנה בהבנה ואז אמרה:" איך את יודעת את כל זה?"
חולי הרימה את עיניה מהמפה הגדולה וחייכה בחוסר שמחה "הם לא מבזבזים זמן שם,בממשלה.עוד למחרת היום שהוא הציע לי נישואין,החלו ללמד אותי על חוקי המדינה ועל הגאוגרפיה וכו'".
עיניה הבריקו וחיוכה נעשה קליל יותר "אבל הנישואין האלו לא יתקיימו הודות לך והודות לאמא שלך" היא הנהנה "תודה שוב".
אוקיינוס חייכה וחיכתה בסבלנות לדבריה של חולי שתגיד להן לאן לפנות.
"אבל ככל שמתרחקים כך נעשה חם יותר" המשיכה אוקיינוס בשיחה "אז איך הם מצליחים לרסס כל כך רחוק מבלי להתעלף?"
חולי בדקה שוב במפה ואז גלגלה אותה וענתה:" הם לא מתרחקים עד כדי כך. הריח של החומר חזק מאוד בשביל האף הרגיש של בעלי החיים ולכן הם לא מתקרבים לכאן"
"החומר לא רעיל?"
"לא לבני אדם בכל אופן,למרות ששאיפה חזקה מהריח היא כמו סמים".
"אווה,לא פלא שכל הממשלה הזאת מסובבת על כל הראש" גיחכה אוקיינוס וקלטה פתאום שהיא אומרת את דעתה על הממשלה מבלי לחשוש שמא מישהו שומע.
אותה מחשבה עברה בראשה של חולי כי היא חייכה ואמרה בעת שתחבה את גליל המפה לתיק "המשפט אוזניים לכותל יכול ללכת לעזאזל. קדימה,אנחנו פונות מערבה".
והמסע שלהן התחיל.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
