אוקיינוס הלכה בכעס כשהיא משדרת את כעסה בדרך ההליכה שלה. רגליה ננעצו בדשא בכוח רב שפלא שלא נוצרו שם חורים. היא אגרפה את ידיה. נמאס לה כבר שמתייחסים אליה כמו אל ילדה. בן היה גדול ממנה בשנים ספורות ועדיין סמכו עליו יותר מאשר אליה והתנהגו אליו כמו אל אדם מבוגר. אני כבר בת שבע עשרה, חשבה, עד מתי דניאל יסתכל עליי כמו אל ילדה קטנה? מה הוא חושב שאני, טיפשה שלא שמה לב למה שקורה? למה הוא כזה עקשן ולמה הוא חייב להיות מסתורי כל הזמן? אנחנו מכירים כל כך הרבה זמן ואנחנו קשורים האחד אל השנייה דרך העבר של אמא, אז למה הוא כך? הוא יודע שאני יודעת. מה כל כך נורא שהוא מעדיף להעמיד פנים? אולי אני צריכה ללכת אל שורינה באמת ולשאול אותה. היא נראית ילדה נחמדה. אני בטוחה שלה לא תהיה בעיה לספר לי מה האמא שלה. אני לא מאמינה שאנחנו בכלל מתווכחים על נושא כזה שטותי!
היא עצרה פתאום והביטה סביבה. איפה אני? היא מצאה את עצמה בתוך קרחת יער גדולה ועגולה שמסביבה עצים גדולים שלאור החשיכה נראו כהים ומאיימים. מתי הספקתי להיכנס לתוך יער? חשבה בחשש ועשתה כמה צעדים אחורה. היא הסתובבה והסתכלה על העצים הרבים שניצבו שם, דוממים. "לא הגיוני שהתרחקתי עד כדי כך מהפונדק", מלמלה לעצמה "לא הלכתי כל כך הרבה זמן" היא ניסתה לשחזר את צעדיה אבל הבינה שהייתה כל כך עסוקה בכעסה על ההתנהגות של דניאל שלא שמה לב לאן הלכה. "יופי, אוקי, גערה בעצמה "עכשיו מצאת לך מתי ללכת לאיבוד"
"שלום, נשמע קול מאחוריה. אוקיינוס קפצה והסתובבה. עיניה נפערו והיא נרתעה במהירות אחורנית.
קייחו צחק ברכות "נו, נו, אין צורך להיבהל. הרי אנחנו מכירים, הלא כן?" דמותו הגבוהה והמרשימה הייתה עטופה בגלימה כהה ובעיניו האפורות הופיע ניצוץ מסוכן שגרם לטיפות של קרח להינעץ בעמוד שדרתה של אוקיינוס.
היא שתקה ולא אמרה דבר. הפחד השתלט עליה. כאן, בחושך עם קייחו.. מה הוא בכלל עושה כאן? איך הוא מצא אותי? מה הוא בכלל רוצה ממני? הוא תפס את אמא שלי? המחשבה האחרונה גרמה למפל של מים קרים לזרום במורד גופה והיא הרגישה סחרחורת קלה. "נהוג לברך בדרך כלל מכרים" המשיך קייחו באותה נימה רכה ומאיימת "אולי כדאי שתעשי זאת" זאת לא הייתה הצעה. זאת הייתה פקודה. אוקיינוס בלעה את רוקה בכוח והכריחה את עצמה לכופף מעט את גבה "הוד מעלתך" מלמלה בסרבול.
קייחו מחא כף כאילו משהו משעשע אותו "אוקיינוס אוחלי" אמר בשביעות רצון "סוף סוף אנחנו נפגשים כמו שצריך".
"אתה בדרך כלל פוגש מכרים ביער באמצע הלילה?" היא לא ידעה מהיכן המשפט הזה הגיע והיא פערה את עיניה "לא התכוונתי" קראה בפאניקה "אני מתנצלת" אבל למרבה תדהמתה קייחו רק צחק "טוב לדעת שחזר לך כושר הדיבור".
אוקיינוס היססה לרגע ואז מעודדת מעט ממצב רוחו המשועשע שאלה "איך גילית היכן אני?"
"הו, נערתי, את לא באמת ביער" חיוך יפה שהעביר צמרמורת באוקיינוס הופיע על פניו "את לא יכולה לזהות שזוהי אשליה?"
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
