"אוקיינוס אוחלי" קראה בקול הבוחנת בעלת הפנים חמורות הסבר.
שקט השתרר. "אוקיינוס אוחלי" הפעם סימן שאלה הסתמן בקולה.התלמידים החלו להסתכל האחד על השני כאילו בכל רגע אוקיינוס תקפוץ מביניהם ותצעק:"נוכחת!" אבל שום צעקה לא נשמעה.
ליבו של תריחסטן החל לפעום בחוזקה.אוקיינוס הייתה בין התלמידים הראשונים וכל זה יכול היה לשבש את המבחנים.מזלה של חולי שהיא באות ט, וכך תשומת הלב לא תהיה עליה.
"תלמידים, המנהלת תפסה פיקוד "מישהו יודע היכן נמצאת העלמה אוחלי?'
הס הושלך בחדר והשקט היה כל כך מתוח שהתחשק לתריחסטן לחתוך אותו כדי להקל על כאב הראש שהשתלט על ראשו.
המנהלת כחכחה ברוגז ואז קראה:"חולי טקורי".
ליבו של תריחסטן קפא בקרבו.איך היא ידעה לעזאזל?
הפעם התלמידים אפילו לא ניסו לחפש אחריה.
תריחסטן קילל חרש והתעלם משני תלמידים שהביטו בו בהפתעה.
הוא קם ויצא מהחדר ונתקל בשחרי.
"היי, קרא שחרי "היזהר" הוא הושיט את ידו ותמך בתריחסטן כדי שלא ייפול.
"מצטער, התנצל תריחסטן ושחרי הנהן.הוא החווה בסנטרו לכיוון תריחסטן "לאן?"
"לשירותים" פלט תריחסטן ואילץ את עצמו לחייך "הלחץ ,אתה יודע"
שחרי הנהן "אני יודע" הוא הסתיר את נימת הספק מקולו ונדרך כשתריחסטן שאל אותו:" מה אתה עושה כאן בחוץ?"
"אממ יצאתי להתאוורר לפני המבחן, אתה יודע,אני בין הראשונים.שחרי בתחור".
תריחסטן הנהן "אני מניחה שייקח לך זמן "
"למה אתה מתכוון?"
תריחסטן הניע את ראשו לכיוון הדלת הסגורה מאחוריו "אוקיינוס וחולי לא נמצאות".
שחרי שתק לרגע ואז אמר:" זה כבר מוזר"
"אמרתי לך בבוקר" אמר תריחסטן בנימת אשמה "תקשיב לי בפעם הבאה"
"מה רצית שנעשה,שנלך אל חולי הביתה?"
"הייתי מתקשר אליה". טען תריחסטן.
"אתה לא צריך אותי לזה" השיב שחרי בהגיון.
"נכון,הודה "אבל אם היית איתי שם,מדבר איתה,היא לא הייתה חושבת שאני מוזר או היסטרי".
"טוב,היא לא חושבת עליך כלום כי לא התקשרת אליה בסוף".
"יש לך תשובות ממש מרגיזות,אתה יודע?"
שחרי צחק "אתה לא הראשון שאומר לי את זה" הוא משך בכתפיו בענווה "מה לעשות שאני תמיד צודק?"
תריחסטן הדף אותו אחורנית בשובבות ואז פניו הרצינו "נלך לחפש אותן?"
עיניו של שחרי נפערו "אבל מה עם המבחנים?"
"לא ימשיכו אותם עד שהבנות לא יופיעו".
"מה כל כך אכפת להם? שפשוט יכשילו אותן" לא הבין שחרי.
"אנחנו מדברים על אשתו לעתיד של קייחו" ליבו של תריחסטן נצבט בתוכו אבל הוא המשיך "מאז שהציע לה נישואין כל מה שקורה לה משנה לקייחו".
שחרי נד בראשו וכמעט פלט מילה שהסגירה אותו.
"טוב,אפשר להבין" אמר שחרי בקול רגיל ושניהם השתתקו.
"אז נלך?" אמר תריחסטן.
"קדימה".
"מה קורה איתו?" רטנה קוחלי בתוך האולם הגדול.חברתה,קורטנה,הגיבה רק במשיכת כתפיים לא מחייבת והמשיכה להתבונן בסקרנות בארבעת השופטים וביניהם המורה חתור אשר הסתודדו בינם לבין עצמם,תוהים איך להמשיך את המבחן.
"הוא מסתיר משהו" פצתה את פיה לפתע.
"מי?"
"חתור,כמובן" אמרה בטון של איך-לעזאזל-לא-ראיתי-את-זה-קודם "אני שואלת את עצמי מה.."
קוחלי משכה בכתפיה "אז שיסתיר כל עוד זה לא פוגע בציונים שלנו" והיא המשיכה לדבר על הנושא החביב עליה: תריחסטן.
אבל קורטנה המשיכה להתבונן בחתור.הוא לא היה מוצלח במיוחד בלהסתיר את רגשותיו:
עיניו זעו בעצבנות ומדי פעם קפצו לנקודה אחרת בחדר כאילו הוא מחפש משהו או מישהו, חשבה קורטנה ועיניה ירדו לידיו ששוב ושוב נוגבו בחלק העליון של המכנסיים.
היא תהתה מה קורה לו. היא שחזרה במוחה את אירועי היום הקצר אבל לא גילתה שום דבר מוזר או חריג;בבוקר הוא בירך אותם בחיוכו המקסים כרגיל ואיחל לכל הנבחנים בהצלחה.הוא הוסיף כמה מילות עידוד ועד השעה שמונה נתן להם יד חופשית."כדי להוריד מתחים" כפי שהסביר.
אחר כך ליווה את כולם,כשהוא בראש,לכיוון האולם ובכניסה נעצר ואמר להם הפעם בקול רציני שמאחר והוא יהיה השופט שלהם לא יוכל לעזור להם באף אחת מהמשימות אף על פי שהוא היה ממש רוצה.הוא הוסיף קריצה קטנה בסוף ואחר נכנס לאולם וביקש מהם להיכנס אחריו בתור שקט.
עד כה הכל היה בסדר.
אז מה השתבש?
"אוקיינוס אוחלי..חולי טקורי.." הדהדו בראשה השמות שקראה אחת השופטות מוקדם יותר.
היא קפצה ממקומה וקטעה באחת את שטף דיבורה של קוחלי."הכל בסדר?" היא נעצה בה עיניים מופתעות "מה קורה לך?"
קורטנה הביטה בה בעיניים גדולות ומבריקות"אני יודעת מה חתור מסתיר"
"על מה אתן מדברות?" הופיעה מריאחה לפתע.קולה הביע שעמום ניכר "אני מתה לעוף מפה כבר.למה הם לא יכולים להודיע אם המבחנים מתבטלים או לא?" רטנה והתיישבה לצידה של קוחלי.
"לא תרצי ללכת אחרי שתשמעי מה יש לי להגיד" אמרה קורטנה בהתלהבות וקיבלה במשובה גלגול עיניים מצד מריאחה "בואי נשמע" היא בהחלט לא רצתה לשמוע.
"תהיי קצת אופטימית,מרי" נזפה בה ואז המשיכה "חתור יודע משהו על אוקיינוס וחולי".
מריאחה נאנקה "עוד פעם שתי אלו??"
"תקשיבי לי" התעקשה קורטנה "תסתכלו על המורה חתור.רואים שהוא לחוץ.." הבנות הביטו בחתור שעכשיו דיבר עם המורים האחרים "לא יודעת, אמרה קוחלי בספק "הוא נראה בסדר".
קורטנה זעפה איך הן לא רואות את זה? היא לא ידעה למה כזה אכפת לה מכך אבל כל שידעה זה שהיא לא סובלת את אוקיינוס ואת חולי וידעה שמשהו לא כשר קורה פה.
וחתור יודע על כך.
"חולי לחשה אוקיינוס בבהלה ותפסה בזרוע חברתה כדי לעצור אותה.
השעה הייתה תשע וחצי בבוקר והחום היה נוראי. הן עדיין נמצאו בשממה אבל פה ושם התגלו שיחים יבשים שיכלו לשרוד בחום המדבר. אוקיינוס השתוקקה לגלות אגם קטן או חלקת מים זעירה רק בשביל שתוכל להיכנס לשם ולצנן את גופה. הדהים אותה כמה הכל ריק והיא החלה לתהות האם יראו היום בן אדם או כל דבר שהוא בעל חיים.
אבל עכשיו היא חשבה שהיא שומעת משהו. המקום היחיד שיכלו להתחבא מאחוריו היה שיח קוצני שאוקיינוס לא ידעה את שמו ולא כזה היה אכפת לה. היא משכה את חולי המופתעת וסימנה לה להתכופף.
"מה קרה?" לחשה חולי.
"שמעתי משהו" מלמלה אוקיינוס והציצה מבעד לשיח. חולי הצטרפה אליה.
אבל לא היה סימן לכלום. אפילו הרוח לא נשבה.
"את קולטת שעכשיו הם במבחנים?" לחשה לפתע חולי.
אוקיינוס העיפה מבט לעברה ואז התיישבה על האדמה היבשה. היא הנהנה "לדעתך הם שמו לב שנעלמנו?"
חולי התיישבה גם והצמידה את ברכיה לחזה "אני בטוחה שכן.אני באות ט, אז סביר להניח שהתור שלי כבר הגיע..אני מקווה שהם יחשבו שאני פשוט חולה ויוותרו לי. את יודעת,אני בכל זאת אשתו לעתיד של קייחו" היא אמרה את המשפט האחרון במרירות.
אוקיינוס הטתה את כתפה ימינה ודחקה בעדינות בזה של חברתה "אבל אנחנו לא שם עכשיו. את לא תצטרכי להיות עם קייחו".
חיוך הסתמן בזוויות פיה של חולי "כל כך כיף להגיד את השם שלו בלי להוסיף תואר כבוד. את יודעת שהייתי אמורה לקרוא לו 'בעלי היקר' או 'אהובי'? רציתי להקיא כשאמרו לי את זה".
אוקיינוס שתקה לרגע ואז אמרה "איך היה שם באמת?"
עכשיו חולי שתקה "הארמון יפה" אמרה לבסוף "אבל גדול מדי ומצועצע מדי. הכל שם לא במידה הנכונה. לאורך כל הקירות יש תמונות של קייחו ושל אביו לפניו. אין תמונת אישה אחת חוץ מתמונה בה רואים את אמו של קייחו משתחווה בפני בנה.נדמה לי שהוא היה אז בן שש"
אוקיינוס הפנתה אליה פנים מזועזעות "שש? ואמא שלו השתחוותה לו?!"
חיוך לא שמח עלה על פניה של חולי "מדהים איזה מעמד יש לנשים שם,הא? לא פלא שקייחו חושב שהוא אל".
אוקיינוס הציצה שוב מבעד לשיח ואז אותתה לחולי לקום "אין אף אחד,בואי נתקדם".
"אוקי, אמרה חולי לאחר כמה דקות בהן צעדו בשתיקה "מה תעשי כשתגיעי לכושם?"
"אלך למשפחה שאמי סיפרה לי עליה ואבקש ממנה מקלט עבורינו".
"אבל אנחנו לא מדברות את שפת המקום" ייאוש קל התגנב לקולה של חולי.
"אנחנו נסתדר. אמי לימדה אותי כמה מילים. מעבר לזה שהמשפחה יודעת את שפתנו".
חולי אחזה בידי אוקיינוס בחוזקה "אני כל כך מתרגשת להגיע לשם".
"כמה חבל שזה לא יקרה בגלגול הנוכחי שלך" נשמע קול קר מאחוריהן.
הבנות קפאו באחת. אוקיינוס הרגישה קור חודר אל ליבה. לא יכול להיות. איך הם תפסו אותנו?
הן הרגישו תנועה מאחוריהן והסתובבו. מולן עמדו שלושה חיילים חמושים.
"אם תתנגדו נאלץ לפגוע בכן" אמר החייל שעמד קרוב לחולי "אני ממליץ לכן לא לנסות אותנו".
חולי ואוקיינוס החליפו מבטים מפוחדים וחולי מלמלה בכעס על עצמה "איך לא ראיתי את זה?"
"קדימה" אמר החייל "תלכו לפנינו ושלא תחשבו על לברוח".
השתיים שתקו ועשו כפי שציוו עליהן.
YOU ARE READING
כוחות כפולים
Science Fiction"אני יודעת שאת מיוחדת.החורף לא סתם נטש אותך. הוא פשוט לא היה מסוגל לחיות בתוכך. משהו בך חזק מדי עבורו". אוקיינוס היא תלמידה בת שבע עשרה במדינת כוחור. גופה ריק, אין בה כוחות ולכן היא מנודה חברתית חוץ מחברה אחת נאמנה בשם חולי שרואה אותה כשווה אליה. א...
